ישראל בשנות ה-60 וערב מלחמת ששת הימים

ישראל בשנות ה-60 וערב מלחמת ששת הימים

מלחמות תרבות בישראל

שנות ה-60 אינם שנים של שינוי דורי בישראל. אנחנו מתחילים לראות שינויים בהתנהלות בהיבטים שונים. אם האתוס של שנות ה-50 הוגדר סביב החלוציות והנוער הוא זה שנועד ליישב את הנגב וכו', בשנות ה-60 מכונים בני הנוער כדור האספרסו עם אוריינטציה לכוון תל אביב ולא הנגב. גם בדורות קודמים יותר הוטחה ביקורת בנוער. בני הנוער של שנות ה-60 מתאים למאורעות של שנים אלו. השנים הן לא קלות, הקרע האידאולוגי של קום המדינה דעך, תקופה זו מציגה קרתנות תרבותית בין לאומית. תרבות ילדי הפרחים בשנות ה-60 לא חלחלה לישראל. הבעיה היותר גדולה שקוראת בשנות ה-60 היא העלמותו או התפוגגותו של דמות האב של דוד בן גוריון. “הפרשה" שהתפוצצה בשנות ה-60 פגעה קשות בבן גוריון. בן גוריון פורש מן החייים הפוליטיים וחוזר בפעם השנייה לשדה בוקר. הפרשה עולה שוב בשנת 1965. במקומו של בן גוריון הגיע לוי אשכול. אשכול היה טיפוס שונה לחלוטין מבן גוריון. את אשכול אפיין חוש ההומור שלו. בניגוד לפוליטיקאים אחרים, במקרה של אשכול הבדיחות הן לא עליו. אשכול נתפס כאיש פשרן. אשכול היה טיפוס שונה לחלוטין מבן גוריון. הוא עסק בתחום המשקי, היה איש עבודה הלכה למעשה. לוי אשכול מייצג את הפשרנות לא רק באיך שהוא מנהל את ישיבות הממשלה אלא בעניינים אחרים. הוא התיר את העלאת עצמותיו של ז'בוטינסקי לארץ. הוא ביטל את המשטר הצבאי. בנוסף לכך הוא מייצג את דור העלייה השלישית. כאמור, בשנת 1965 מתעוררת הפרשה מחדש. אשכול מתעמת מול בן גוריון. בן גוריון עוזב את מפא"י. לעזיבתו יש מספר גרורות. מצד אחד יש אבדן של דמות האב, מצד שני ישנה קריאת תיגר על דמות האב. האוירה בישראל באותם שנים לא משגשגת והציבור קולט את השסע האידאולוגי.

בשנת 1967 נאצר סוגר את מיצרי טיראן ויש תחושה של מלחמה מתקרבת, תחושת המצור מחזקת והתחיל הוואי בנושא. מאוחר יותר אנחנו נתקלים בדמותו הכריזמטית של נאצר שנושא נאום בבסיס חיל האויר המצרי ושם הוא אומר, אם ישראל רוצה במלחמה, אהלן וסאהלן. בשיר "נאצר מחכה לרבין" אנחנו רואים כי מול נאצר לא עומד אשכול אלא הישראלי היחיד שיכול לעמוד מולו, רבין. בכדי להגביר את הקיטוב בין נאצר לאשכול, אנחנו מכירים את נאום הרדיו של אשכול בו הוא מגמגם. מצב הרוח הלאומי קורס כאשר אשכול נשמע מגמגם לקראת המלחמה. הדבר מוליד מחאה ציבורית של נשים. הסיבה שהנשים מחאו היא שהגברים גויסו ונשות הגברים המגויסים יצאו למלחמה. אורגנה הפגנה בתל אביב שקראה להביא את דיין לבטחון. דיין היה ברפ"י, נתפס כמי שניצח במבצע קדש. היתה אופציה נוספת לשר בטחון במקום אשכול, יגאל אלון היה אחת מהן. אלון היה במעגל היותר קרוב לאשכול אך המחאה הציבורית התקבלה ודיין הפך לשר הבטחון, ובהמשך חלק גדול מן התהילה של מלחמת ששת הימים תהיה משוייכת לו.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: