המהפכה הצרפתית – שורשים היסטוריים ויסודות אידיאולוגיים

ברקע למהפכה הצרפתית עומד מאבק אידיאולוגי בין שני מחנות: שרי המלך ותומכיהם, האצולה ותומכיהם. נאבקו על דעת הקהל, על המעמד השלישי. לשני המחנות היו נימוקים טובים: תומכי האצולה יצאו נגד עריצות השלטון, והמלוכה יצאו נגד זכויות האצולה. שניהם צדקו, והמעמד השלישי השתכנע והפיל אותם. אך נגד מה במיוחד כוונה המהפכה הצרפתית?

אנשי האצולה נאבקו על זכויות מסורתיות. רצו שלטון מלוכני מתון, מבית משנתו של מונטסקייה. ראו בעצמם דומים לאנגלים, ושאפו למשטר אנגלי. ציירו לעצמם מאבק בין חירויות האזרחים לעריצות השלטון.

אבל הויכוח על חירויות מסורתיות לא היה היחידי בצרפת, התנהל ויכוח יותר עתיק וחשוב – הוויכוח על אחדות האומה. במגרש זה למלך ולשרים שלו היה יתרון. הציגו אותו כמאבק בין שוויון ורווחה, לפריבילגיות ואפליה.

שורשים היסטורים: המלוכה הצרפתית הייתה שונה מהאנגלית. עוד מהמאה ה-12 יש שלטון מרכזי יעיל, שאף אחד לא קורא עליו תיגר. בצרפת, השלטון המרכזי הוא שלטון חזק במשך הרבה שנים. צריך להאבק באצילים שליטי מושבות, שלא רוצים לציית לו. במאה ה-17 צרפת כמעט נקרעת לגזרים בגלל מלחמת אזרחים עם אופי דתי. המלוכה הציגה עצמה ככוח היחיד שיכול להציב עצמו כמי שישמור על אחדות המדינה אל מול המתפלגים. ETATISME בצרפתית ו-STATISM באנגלית – מדינה חזקה שיכולה להתמודד מול דרישות סקטוריאליות.

המאבק הזה של מלוכה התאפיין בשני מונחים פוליטיים מוכרים – הריבונות והלאום.

ז'אן בודן פיתח את הריבונות בחצי השני של המאה ה-16, בזמן המלחמה. הגיע למסקנה שיש צורך בביסוס שלטון מרכזי בלתי מעורער. הסמכות עליו שייכת רק למלך. הובס מאוד הושפע מזה!

כאשר מתחילים לדבר על המלך כאל ריבון, הכוונה היא לא שהוא מייצג את עצמו, אלא את האומה כולה, הלאום הצרפתי, וכך מתפשט השימוש במילה זו, בד בבד עם התחזקות האבסולוטיזם. מלך הוא זה ששומר על הלאום הצרפתי. לכן כשאנשי המלך יוצאים נגד האצולה, הם מציירים אותה כמי שהיא נגד הלאום.

המאבק העומד ברקע המהמפכה הצרפתית אינו בין קדמה לשמרנות. יש קונצנזוס שדרוש שינוי, הויכוח הוא על האופי שלו. האם יותר אחידות, שוויוניות ויעילות, או יותר חופש פוליטי?

ב-1789   שתי האסטרטגיות האלה מתחברות, בדמותה של המהפכה של המעמד השלישי. יעילות וחירות נתפסו עד אז כשני דברים שונים. שתי האסטרטגיות התפתחו כלפי רדיקליזציה, בסגנון הצרפתי. לא היה משטר פתוח במאה ה-18, ולא היה חופש, אז בהעדר ניסיון פוליטי, ההוגים יצרו רק מודלים תיאורים, בלי שום צורך במתינות.

חירויות וזכויות מסורתיות. הקצנה שלהם זה לא רק להגיד שלכל אחד יש זכויות, אלא שלכל אחד יש את אותן זכויות, ללא קשר למעמד, אלא להיותו אדם. באמצע המאה ה-18 מושג הזכויות הטבעיות של לוק פולש לשיח הצרפתי, אבל קצת שונה. אצל לוק זה נשען על תיאולוגיה מסורתית. לצרפתים יש תפיסה רציונאליסטית של העולם – מתנהג על פי סדר תבוני, בו לכולם יש את אותן זכויות.

מבחינת לאום וריבונות, רדיקאליזציה זה להגיד שלאום הוא עד כדי כך גדול, שהוא יכול להיות הריבון של עצמו, בלי שום עזרה מהמלך. לכל אחד מאזרחי צרפת יש זכויות טבעיות.

גם הזכויות וגם הריבונות מופיעות בהכרזת הזכויות, אבל זו הייתה תוצאה של פשרה, בין אלה שרצו זכויות וחירות, לבין אלה שרצו זכויות ושוויון. כך יצא ש: סעיף 16 – הפרדת רשויות. סעיף 6 – חוק הוא ביטוי של הרצון הכללי.

EGALITAT ו-LIBERTA, חירות ושוויון, האם אפשר ליצור אחווה בין שני המושגים?

תומכי המהפכה הצרפתית חשבו שכן. מי עוד חשב כך? רוסו, דרך רעיון האמנה החברתית. אבל רוסו לא תמך במהפכות, והאמין ברפובליקה קטנה. צריך משהו שישלים אותו אידיאולוגית.

מקורה ומשמעותה של הססמא "חירות, שוויון, אחווה" במהפכה הצרפתית

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר:

הכסף או החיים: כמה זה "מספיק"?

כמה כסף זה מספיק בכדי לחיות חיים מאושרים? אם התשובה היא "עוד" אז אין לכם סיכוי, אבל מבט אחר על העבודה והקניות יכול לשנות את זה.