ג'ורג' סורל (1922-1847) היה מהוגי הדעות הפרובוקטיביים ביותר של תחילת המאה ה־20. בניגוד להוגים אחרים, שחיפשו רציונליות, אמת או סדר חברתי, סורל התמקד בכוחו של הדמיון הקולקטיבי. לטענתו, חברה אינה מונעת בעיקר מהוכחות או מנימוקים לוגיים, אלא ממיתוסים גדולים שמעניקים לאנשים תחושת משמעות וכוח לפעול.
הדוגמה הידועה ביותר של סורל היא רעיון השביתה הכללית – לא רק כאמצעי כלכלי אלא כ"מיתוס גואל". מבחינת סורל, עצם האמונה במיתוס הזה יכולה להניע המונים, ליצור סולידריות ולסחוף שינוי חברתי. לא משנה אם השביתה הכללית תתרחש בפועל או לא; חשיבותה נעוצה בכוחה הדמיוני לעורר פעולה.
האלימות כמחוללת שינוי
סורל נודע גם בשל ניסיונו "לטהר" את מושג האלימות. עבורו, אלימות איננה בהכרח ברוטליות עיוורת או רצחנית, אלא ביטוי של כוחות יצירתיים. האלימות, כשהיא מופעלת בצורה מכוונת על ידי המונים מאורגנים, יכולה לנתץ סדרים מושחתים ולפנות מקום לחברה חדשה. הוא ראה בה כוח משחרר, מעין אנרגיה קיומית שדרכה החברה מתנערת מהקיפאון.גישה זו עוררה מחלוקת עצומה. סורל הפך לדמות מעוררת השראה גם בקרב סוציאליסטים רדיקלים וגם בקרב תנועות לאומניות, כולל פשיסטים באיטליה. האירוניה היא שהוגה שביקש להעצים את מעמד הפועלים באמצעות מיתוסים ואלימות, שימש גם כמקור השראה לתנועות אנטי־דמוקרטיות ואלימות ביותר.
קל לחשוב שסורל שייך לעידן רחוק, אך הקריאה שלו עדיין מהדהדת. די להביט סביבנו כדי לראות עד כמה מיתוסים פוליטיים ממשיכים להפעיל בני אדם. תנועות לאומיות, תנועות סביבתיות, ואפילו אידיאולוגיות טכנולוגיות בסגנון "עמק הסיליקון" – כולן יונקות מכוחם של סיפורים גדולים על גאולה, חירות, קדמה או אסון מתקרב. גם בעידן של נתונים, בינה מלאכותית ו"פייק ניוז", עדיין מיתוסים קולקטיביים חזקים יותר מרוב הטיעונים הרציונליים. הם מספקים לאנשים תחושת זהות, שייכות ותכלית – ולעיתים גם מצדיקים שימוש בכוח לשם מימושם.
לשנות את המציאות בעזרת המיתוס
המפגש עם סורל מעורר שאלה מטרידה: האם חברה יכולה להתקיים בלי מיתוסים? אולי אנחנו זקוקים להם כמו שאנו זקוקים לחמצן – גם אם הם מסוכנים. סורל מלמד שהמיתוס הוא לא רק בדיה אלא מנגנון חברתי חיוני; הוא זה שמעניק לאנשים את הדחף לפעול. עם זאת, הניסיון ההיסטורי מראה שכאשר מיתוס מתחבר לאלימות ללא גבולות, התוצאה עלולה להיות הרסנית. לכן, אולי הלקח האמיתי מסורל איננו להעריץ את המיתוס או להיבהל ממנו, אלא להבין את כוחו – ולשאול כיצד ניתן לרתום אותו לטובת דמיון פוליטי יצירתי ולא הרסני.
סורל לא נתן לנו תשובות פשוטות, אלא הציב מראה: הפוליטיקה אינה רק תחום של אינטרסים ורציונליות. היא עולם שבו סיפורים, דימויים ומיתוסים קובעים את כיוון ההיסטוריה. מי שמבין את זה – מבין מדוע רעיון אחד, אפילו אם הוא בלתי מציאותי, יכול לעיתים לשנות את העולם כולו.
