הדרך בה עובד המדע הפנמנולוגי לפי הוסרל:
פילוסופיה קונטיננטלית – סיכומים
- · לפי הוסרל החקירה הפנמנולוגית היא ניסיון לתאר את החוויות
- מדע אפריורי – יש לו שאיפה כמו המדע הקלאסי.
- מדע תיאורי ולא דדוקטיבי => החקירה הפנמנולוגית היא תיאורית ולא דדוקטיבית. בנוי כהיררכיה. למרות שהוא אפריורי הוא תיאורי.
- חילץ מהויות – השלב היותר מתקדם (אחרי האינטואיציה הראשונית): יש לי חוויה יחד עם החלק החסר בה (לא תמיד רואים את החלק כפי שהוא, יש לו חסרים), אני מצליח להבין אותה, אני מצליח לחלץ ממנה ניתנות של אובייקט. (אובייקט חללי לדוג').
- הדמיון כמתודה לחילוץ המהויות: סיבוב השולחן בדמיון מראה את החלק החסר בו וכך ניתן להבין את המהות כולה. (בניגוד לדקארט שראה בשכל כמחלץ מהמהויות).
עדיפות עמדת הוסרל על פרגה – העמידה בפני ביקורת פסיכולוגיסטית
- גם הוסרל וגם פרגה תוקפים את הפסיכולוגיזם.
- העמדה שאותה הוסרל מביא דומה במובנים רבים לפסיכולוגיזם (מאשר פרגה).
- · דרך האינטואיציה אין פער בין חוקי הלוגיקה כפי שהם ניתנים לי לבין מה שאני חושב על חוקי הלוגיקה. מכאן, שהטענה הבאה לא אפשרית: יש סופי קונטינגנטי התופס את האובייקטים הלוגיים. השאלה הספקנית לא יכולה לעלות.
- התשובה של הוסרל טובה יותר מתשובת פרגה לביקורת פסיכולוגיסטית: אי אפשר לסתור את הפסיכולוגיזם בלי להציג אלטרנטיבה לרעיון (כמו שעשה פרגה): איך יכול להיות שאנחנו (כיש קונטינגנטי) חושבים משהו שהוא לוגי? פרגה לא נותן תשובה, ובכך הוא חשוף יותר לביקורת פסיכלוגיסטית.
- · פרגה לא מציע אלטרנטיבה לכך שיש קונטינגנטי חושב משהו לוגי. חשוף לביקורת פסיכולוגיסטית.
- · הוסרל כן: פנומנולוגיה כמדע יסודי.
שלושה בעיות עם שיטת הוסרל:
- העדר ההבחנה מתודית חדה בין פסיכולוגיה (כמדע אמפירי) לפנומנולוגיה.
- העמדה של הוסרל הופכת את הפנמנולוגיה לסוג של אפלטוניזם (אנחנו מניחים את אותם מונחים לוגים שאותם אנחנו תופסים כאינטואיציה). (זו הייתה הביקורת המרכזית על הוסרל ע"י פילוסופים קאנטייאנים דאז).
– הוסרל חייב להימנע מפער בין המושא לבין התפיסה של המושא: אנחנו רוצים להגיע למצב שבו לא יהיה פער בין המושא לבין האופן בו אנחנו תופסים את המושא.
- שאלת הטווח של הפנמנולוגיה: האם אפשר להרחיב את המדע הפנמנו לוגי (להכרה כולה)? האם הוא "עובד" רק בלוגיקה או גם במקומות אחרים?
