ג'ון לוק
תולדות הפילוסופיה החדשה – סיכומים
אצל שפינוזה יש הבחנה מוחלטת בין מה שקורה בגוף למה שקורה באופן מנטלי. אין קשר סיבתי בין מה שקורה באופן פיזי למה שקורה באופן מנטלי (ולא להיפך) – הדברים קורים במקביל.
אצל דקארט זה לא לגמרי ברור – יש סיבתיות בין הרצון לגוף.
אצל לוק יש סיבתיות בין הדברים לבין האופן שבו אנחנו תופסים אותם. האופן שבו אנחנו ממשיגים צומח מתוך מפגש שלנו עם אובייקטים (ולא משנה האם אנחנו תופסים את האובייקט כפי שהוא או לא). אנחנו עולים גם מן הקונקרטי אל הכללי: כשיש לך תחושות של חום / קור זה נוצר אצלך בעקבות המפגש עם הדבר (=בעקבות קשר סיבתי).
לוק (וכלל העמדה האמפריציסטית) רואה את המושגים והתחושות כבאים ברצף.
יש 2 מובנים של רפלקסיה :
1.) במובן שבו אנחנו מנסים להכליל ולבנות תאוריות.
2.) כמו שיש לנו נסיון חושי כך יש לנו נסיון פנימי מהנסיון של השכל. הטבולה ראסה שלנו היא פעילה ומשתנה. (לוק)
זהות – פרק כ"ז
אם היה לנו עקרון כללי ממנו היינו מתחילים, היינו גוזרים ממנו כללים – לוק מתנגד לדבר זה. תפיסת הזהות לא נובעת מדבר חיצוני ראשוני. לדעת לוק, תפיסת הזהות היא תפיסה עקרונית ראשונית (שאינה תלויה בדברים קודמים).
זהות האופנים (=מקרים של העצם, תפיסות): האופנים מתייחדים בזה שזהותם רגעית.
הבעיה היא להבין זהות שנשמרת לאורך זמן. איך לזהות משהו שאנחנו חושבים שהוא משתנה כל הזמן?
הזהות שאנחנו מחפשים היא על בסיס שונות.
עקרון האישיות (=עקרון האינדיבידואציה) – עקרון המבדיל בין פרט אחד לשני (בלי קשר לשאלה אם מדובר בנפש או גוף). אצל אריסטו עקרון האישיות הוא החומר (רק החומר מבחין בין פרט אחד לשני).
לפי לוק העקרון הוא זמן ומקום – הזמן והמקום מזהים את הדבר (יש רק יש אחד באותו זמן ובאותו מקום). גילוי זהות לאורך זמן היא באמצעות מעקב אחר מסלול השמן והמקום.
לפי לוק זמן הוא מוחלט – יש נקודת זמן מוחלטת בחלל (זמן וחלל ניוטוניים).
ניתן לעשות את ההבחנות הבאות:בין גוש החומר לבין גוף חי לבין אישיות (במובן פרסונאלי, תודעתי). אין עקרון מבדיל אחד לכולם.
זהות האדם (ע' 453)
האילוץ לזהות אדם הוא לפי האופן שבו הגוף שלו מאורגן – לפי התבנית שלו.הנפש לא מהווה אילוץ לשום דבר: אם נקבע את הנפש, לא נוכל להתייחס לטענות של גלגול נשמות (שעברו בין גופים). בסה"כ מדובר בתפיסה אינטואיטיבית יומיומית.
האבחנה שלו היא בין עצם, אדם ואיש. אדם הוא הגוף החי. העצם הוא חלקיקי החומר שממנו גוף האדם עשוי ואיש person הוא האישיות. להיות אדם כרוך בתצורה גופנית מסויימת.
זהות אישית – באמצעות התודעה. הזכרון הוא הפונקציה הבסיסית של התודעה, והוא עוזר לפתור את הרצף המתמשך. הזכרון מכונן את הרצף התודעתי. אם לא היה הזכרון, אז היתה זהות רגעית בלבד. אם מיששתי את השולחן, רק בגלל שאני זוכר את זה אני יכול לדעת שמיששתי אותו.
ביקורת על לוק – מעגליות: הזכרון מכונן את הזהות אבל גם מתבסס עליה (מה אני זוכר אם לא את עצמי?).
לוק הופך את הזכרון לפעולת איחוד חויות.
