דקארט – סיכום וממשיכי דרכו
תולדות הפילוסופיה החדשה – סיכומים
בדיון אודות דקארט דנו אודות הוכחת האל. יש לזכור שתי נקודות עיקריות מדקארט: ביסוד ההוכחה לקיומו של האל יש תובנות בעלות יסוד. ניתן להבין את הסופיות, הטעות שבאנושיות שבנו. היותנו מוגבלים מחייב מקור אינסופי – אל. דבר נוסף הוא מקום ההוכחה בפרוגרמה של דקארט, והמעגליות הבעייתית בהוכחה. הוכחת האל מובילה את דקארט לטעון שכל מושג ברור ומובחן הוא אמיתי, האל אינו מטעה אותי. מקור הטעות לפי דקארט הוא בי ולא באל. רעיון זה מיושם בהגיון השישי באבחון בין גוף ונפש. לפי דקארט ניתן לתפוס את הנפש באופן ברור ומובחן ללא גוף (ולהפך), מכאן ניתן להפריד ביניהם כשני עצמים בלתי תלויים. בקוגיטו יש משהו רגעי. קיום האל יוצר את הרציפות שאינה בקוגיטו עצמו – הקיום המתמשך. הדבר הנוסף שיש לנו מההגיונות של דקארט הוא היפוך בין סדר ההכרה וסדר הדברים. אנו מתחילים בסדר ההכרה ודרך מושג האינסוף נוצר הגישור בין סדר ההכרה וסדר הדברים. סדר ההכרה מובחן כאני והמחשבות שלי. סדר הדברים בעבור דקארט הוא הוא האל, הראשוני ומשם ממשיכים לסדר הסיבתי.
דקארט משנה משהו בפילוסופיה. כל הפילוסופיה שאחרי רואה את דקארט כצומת מרכזית והוא זוכה להתייחסות מכל פילוסוף של העת המודרנית. רואים את תופעה כזאת עם ההתייחסויות שזוכה לה קאנט, מצד פילוסופים.
פילוסוף נוסף מסוף המאה ה-17 תחילת המאה ה-18, שבניגוד לפסקל, ממשיך את דרכו של דקארט במובנים מסוימים: מלבראוש Malebranche (1715-1638). הוא מקושר עם רעיון תורת ההזדמנות- אוקזיונליזם. יש לו חילוקי דעות עם דקארט, בן היתר בשאלת הגוף ונפש. דקארט מפריד אומנם בן השניים, אך יש קישור בין השניים. הקישור הוא בבלוטת האצטרובל. תשובה זאת היא בעייתית ואינה מסבירה את הקישור אם הנחנו הפרדה מוחלטת בין הגוף ונפש. תשובתו של מלבראוש היא כי אין קישור בין גוף ונפש, ומי שמבצע את הקישור הוא האל. היחס בין גוף לנפש הוא של מתן הזדמנות לאל להתערב בעולם. יש הדים לרעיונותיו של דקארט (רציפות האני).
