הסדרת הקניין
אצל לוק יש זכות לקניין ויש גם קניין, כבר במצב הטבעי, לא צריך מחוקק לכך. אבל, בחברה מפותחת של אלפים אפילו, עם שיתופי פעולה, יחסי גומלין מתמשכים, אנו צריכים מעבר לחלוקה יעילה יותר שתתקיים בעזרת מדינה. עד המאה העשרים ואחת, כאשר מדובר היום על צדק חלוקתי, חוזרים להגות לוק.
איך במצב הטבע כבר נוצר קניין?
א. בעלות עצמית- מושג שבעשרים השנים האחרונות בפילוסופיה פוליטית בתיאוריות של צדק הפך מהותי. השלוש הקדוש של הזכויות הטבעיות של לוק, הוא נגזר מכך שאני הבעל של עצמי. זו לא אוטונומיה שבה אני רשאי לעשות מה שאני רוצה, זה עמוק יותר – בעלות עצמית. לאם יש לא רק רצון אחר , אלא גם הלגיטימיות. רצונו הוא שלו, ואין לנו ברירה אלא להשתמש במושגים קניינים, ויותר חשוב מכך, הגוף הוא שלו. שורש הקניין הוא הגוף, בניגוד לאוטונומיה. בעלות עצמית של גוץ, מצד אחד זה נראה אינטואיטיבי, אבל לומר ש"היד הזאת היא שלי" האם היא קניין? אני יכול לכרות ולתת לאדם אחר? לוק יאמר שלא, היו ידוע שעם תרומת אחרים יש יחס קנייני מסוים עם איברי גוף. זה לא בהכרח אומר שזה שלי במובן הקנייני. יש כאלה שאומרים שההיתר ללגיטימציה הבלעדית שלי נובעת מזכות שליטה, לא מבעלות. לא קיבלתי אותו, אני לא יכול לתת אותו, אבל הוא בשליטתו. יש כאלה שאומרים שבעלות עצמית הוא מושג על גבול הפרדוקס- אני הוא עצמי, אני מכונן את עצמי, אין גוף, שתפסתי עליו חזקה. הרצון שלי הוא לא שלי במובן הקנייני, הרצון שלי זה מה שאני.
ב. בעלותי על גופי- יש לי בעלות גם על מה שהגוף שלי יכול להתערב בטבע החוץ גופי- אני יכול לעשות בעזרת הידיים נגיד עבודה. העבודה מספחת חלק מהקניין גם את התוצר של העבודה שגופי מבצע. זה דבר מכריע, אפשר לחשוב על סידורים אחרים של קניין ובעלות- אלוהים נתן לי, מתנה משמיים וכו’. אצל לוק הדרך היסודית ביותר היא השקעת עבודה, בגלל שעבודה היא תוצר של מאמץ הגוף שלי. ברגע שהשתלטתי על חלק אדמה, הוא שלי, ואי אפשר לקחת את זה ממני. וכך אנו מגדירים את הקניין כבר במצב הטבעי.
עכשיו מגיע העיקר, שמכניס אותנו לדרישה בכל זאת להסדיר את הקניין. לוק אומר שלמשל, אם 100 אנשים מספינה טרופה יגיעו לאי בודד וילכו לחפש מים. מישהי אחת תמצא מעיין פרטי שמספיק לכולם, אבל מישהי תגדר אותו,, תנקה, תעבוד ותקבע עליו בעלות כקניינה. כאן אומר לוק שצריך לסייג את הקניין כתוצר של עבודה enough and as good- להשאיר לאחרים די והותר ובאיכות מתקבלת על הדעת. בספרות העכשוויות lockean proviso- תקבל את עבודתך בתנאי שתשאיר מספיק לאחרים.
ההנחה התיאולוגית- הסיבה שאסור לי לקחת יותר היא כי העולם ניתן לבני אדם במשותף. היא חוזרת לפרק א' בבראשית- אלוהים ברא את הטבע לצרכי האדם, והאדם זה האנושות. כולנו שווים בפני האלוהים, והטבע הוא לכולנו, ולכן הטבע לא צריך להיות מבוזבז. אם מישהי שתפסה חזקה : א. מונעת מאחרים לשתות ב. אין לה יכולת להשתמש בכל המים- בזבוז, ובלשון התיאולוגית "השחתה".
זה משאיר פתח לפערים אדירים בקניין במצב הטבעי, וגם במצב המדיני. אנשי שמאל כלכלי, התנגדו למשנה זאת, כי זה מצדיק פערים עצומים ומשאיר את הרוב למזל. ולכן, לוק נחשב לאבי התורה הליברלית הכלכלית ימנית. אם אני מוכשר יותר, אז מגיע לי לקבל יותר.
