הקשר שלנו לספר אינו נגמר בשאלה מה הוא אומר. לפעמים חשוב לנו להמשיך לחשוב עליו, לחזור למשפט מתוכו או להציע אותו למישהו מסוים. חוקרת הספרות ריטה פלסקי מעמידה קשרים כאלה במרכז ספרה Hooked: Art and Attachment משנת 2020. היא מציעה להתייחס להיקשרות ליצירות כאל נושא למחקר: כיצד היא נוצרת, מה מחזיק אותה, ואיך היא משפיעה על חיינו.
מה פירוש להיקשר ליצירה?
בפתח הספר פלסקי מרחיבה את מושג ההיקשרות מעבר להנאה או להתלהבות. הוא כולל גם מחשבה ושיפוט, מחויבויות ערכיות וקשרים שעשויים להיות מסובכים ואמביוולנטיים. גם קורא מיומן, שמזהה היטב את האמצעים הספרותיים, עשוי להיות קשור מאוד ליצירה שהוא מנתח.
בין דרכי ההיקשרות שהיא מציגה נמצאות הזדהות והיענות ליצירה, שאותה היא מכנה attunement. הזדהות אינה מחייבת זהות בין הקורא לדמות או אמפתיה כלפיה. והיענות יכולה להתחיל ממשיכה לצליל, לקצב או לאווירה, עוד לפני שנדע להסביר מה מצאנו בהם. בהקדמה פלסקי מצביעה על ניסיונה של זיידי סמית עם המוזיקה של ג'וני מיטשל כדוגמה לשינוי ביחס ליצירה.
בין טעם חברתי לקשר מסוים
אפשר ללמוד הרבה על העדפות אמנותיות דרך החינוך, הסביבה והמעמד. הדיון של בורדייה בטעם ובהון תרבותי, למשל, מראה כיצד העדפות משמשות להבחנה חברתית. אבל פלסקי מבקשת לשים לב גם לפרטי המפגש בין אדם ליצירה. בריאיון לפרנצ'סקו ג'וסטי היא מסתייגת מהסבר שמצמצם היקשרות לאמנות למאבקי יוקרה והון תרבותי. קשר לציור ישן או לסדרת טלוויזיה יכול להיות משמעותי בפני עצמו.
ניקח דוגמה אפשרית: שני אנשים גדלו באותה סביבה ולמדו באותו חוג, אבל רק אחד מהם חוזר שוב ושוב לרומן מסוים. הרקע המשותף עוזר להבין כיצד שניהם הגיעו אל הספר ולמדו לקרוא אותו. כדי להבין את ההבדל ביניהם, כדאי לשמוע גם מה תפס את הקורא המסוים: אופן המסירה, דמות שהרגיזה אותו, או משפט שהתבהר לו רק בקריאה שנייה. זו המחשה לכיוון הבדיקה שמציעה פלסקי, ולא דוגמה מתוך הספר.
מה הביקורת יכולה ללמוד מהקורא?
בריאיון לכתב העת Diffractions פלסקי מתארת קושי ביחסים בין חוקרים לקוראים. לעיתים החוקר מניח שהוא יודע מה מניע את הקורא טוב יותר מהקורא עצמו: הקורא מספר מדוע הספר חשוב לו, והחוקר מסביר לו אילו כוחות חברתיים פועלים מאחורי גבו. פלסקי מציעה להתייחס לדברי הקורא כאל שותפות אפשרית בחקירה.
הדגש הזה מצטרף לדיונים על מקומו הפעיל של הקורא בפרשנות, כמו ב״מות המחבר״ של רולאן בארת. אצל פלסקי השאלה מתרחבת גם לסיבה שבגללה טקסט מסוים נעשה חשוב לקורא. אין כאן זהות בין הטיעונים של שני החוקרים, אלא אפשרות להמשיך את הדיון מן המשמעות שנוצרת בקריאה אל הקשר שנוצר בה.
פלסקי מדגישה באותו ריאיון שביקורת נחוצה, ושהצורך בה משתנה לפי ההקשר. עמדתה אינה הוראה להתפעל מכל יצירה אהובה. אפשר לחקור את הרגע שבו ספר משך אותנו, ובהמשך לבדוק גם אילו הנחות שלו אנו דוחים. בכיתה או בקבוצת קריאה, למשל, אפשר לבקש מכל משתתף לבחור קטע שרצה לחזור אליו ולהסביר מדוע. מתוך ההבדלים בין התשובות אפשר לפתח דיון מנומק בטקסט. ההיקשרות נעשית כך נקודת מוצא לשיחה שיש בה גם מקום לאי־הסכמה.
מקורות וקריאה נוספת
המאמר נשען על ההקדמה ותחילת פרק הפתיחה הזמינות בתצוגה המקדימה של הספר, ועל שני ראיונות עם פלסקי. הוא מציג כיוון מתוך עבודתה, ולא סקירה של הספר במלואו.
- Rita Felski, Hooked: Art and Attachment, University of Chicago Press, 2020. תצוגה מקדימה של הספר.
- Passionate Affinities: A Conversation with Rita Felski, שיחה עם Francesco Giusti, Los Angeles Review of Books, 2019.
- Interview with Professor Rita Felski, ריאיון עם Sara Magno שנערך ב־2018 ופורסם ב־Diffractions ב־2019.
