פרספקטיביזם אמרינדי: האנתרופולוג ששבר את המטאפיזיקה המערבית

אדוארדו ויווייירוש דה קשטו, מן הבולטים באנתרופולוגיה העכשווית, מציע מסגרת מחשבתית שמערערת על אחד המושגים המרכזיים של המחשבה המערבית: ההבחנה בין "טבע" ל"תרבות". לטענתו, החלוקה הזו — שנראית לנו מובנת מאליה — איננה אוניברסלית, אלא תוצר של מסורת אינטלקטואלית מקומית. באמצעות מושג ה"פרספקטיביזם האמרינדי" הוא מציג תפיסת עולם שונה מהותית המאפיינת עמים רבים באמזונס, ומזמין בחינה מחודשת של האונטולוגיה המערבית.

יסודות הפרספקטיביזם

לפי פרספקטיביזם אמרינדי, יצורים שונים — בני אדם, חיות ואף ישויות רוחניות — נתפסים כבעלי "אישיות" או תודעה חברתית בסיסית. היגואר, הטפיר, הנשר או האנאקונדה אינם רואים עצמם כחיות אלא כ"אנשים" במסגרת הקוסמולוגיה שלהם. מה שמבחינת בני אדם נראה כדם, עשוי להיראות עבור היגואר כבירה מותססת.

הנקודה המרכזית היא שההבחנה שאנו עושים בין "עולם טבעי" לבין "עולם תרבותי" אינה קיימת במתכונתה המערבית. הפרספקטיביזם טוען כי התרבות — במובן של היות־אדם — היא המישור המשותף לכל היצורים. לעומת זאת, הטבע — הגוף, הצורה הפיזית, האופן שבו היכולות החושיות מגלות את העולם — הוא המשתנה בין ישות לישות.

במילים אחרות: התרבות היא הקבוע; הגוף הוא המשתנה. הגופים מייצרים עולמות שונים, לא רק נקודות מבט שונות על עולם אחד.

היפוך ההנחה המערבית

במסורת המחשבה המערבית מקובל לראות ב"טבע" את המסד האחיד והאובייקטיבי, וב"תרבות" את ממד השוני והפרשנות. דה קשטו מציע היפוך: על פי הקוסמולוגיות האמרינדיות, האחדות מצויה דווקא בממד התרבותי־חברתי, בעוד שהשונות מתבטאת בצורות הגוף ובדרכי החוויה שהוא מאפשר.

לפיכך, השאלה אינה כיצד יצורים שונים מפרשים את אותו העולם, אלא כיצד עולמות רבים מתקיימים בו־זמנית ונוצרים דרך גופים שונים.

לא רלטיביזם — אלא ריבוי אונטולוגי

חשוב להבחין בין פרספקטיביזם לבין רלטיביזם. רלטיביזם מניח עולם אחד שמשמעותו משתנה בין פרשנים שונים. לעומת זאת, פרספקטיביזם מדבר על ריבוי של עולמות, הנובע מריבוי של גופים ותצורות הוויה.
המשמעות היא שישויות שונות אינן רק מפרשות באופן שונה את אותו מרחב פיזי, אלא מאכלסות מרחבים שונים מהותית.

תפיסה זו מהווה אתגר עמוק לסדר המערבי, שכן היא מערערת על המחשבה שהעולם הוא מיכל יחיד שבתוכו פועלים כל היצורים. במקום זאת, היא מציגה מציאות פלורלית, שבה חיים ומבט משולבים בדרכים מורכבות והטרוגניות.

השלכות תאורטיות וחברתיות

לתפיסת הפרספקטיביזם יש השלכות רחבות:

• אקולוגיה ופוליטיקה סביבתית: ראיית בעלי חיים כ"אנשים" במובן מסוים משנה את הבסיס האתי של יחסי אדם–סביבה.

• אנתרופולוגיה ויחסי תרבות: היא מחייבת מעבר ממודל של ייצוג למודל של משא ומתן בין עולמות שונים.

• שיח על טכנולוגיה ובינה מלאכותית: אם אנו מכירים בכך שגופים שונים מייצרים עולמות שונים, הרי שגם מערכות טכנולוגיות עשויות להיתפס כישויות בעלות אופני חוויה אחרים.

פרספקטיביזם כיום

למרות היותו מושג אנתרופולוגי, פרספקטיביזם חלחל לשיח התרבותי הרחב. ייחוס כוונות או "תודעה" לבעלי חיים או למערכות טכנולוגיות, יצירת עולמות דיגיטליים נפרדים בקהילות אינטרנטיות — כל אלה משקפים אינטואיציה המזכירה את העיקרון הבסיסי של הפרספקטיביזם: ריבוי של נקודות מבט המגלות עולמות נבדלים.

תרומתו של דה קשטו אינה בהצעת מערכת אמונות חדשה, אלא בדרישה לאתגר את ההנחה שהמסגרת המערבית להבנת המציאות היא אוניברסלית.
הפרספקטיביזם האמרינדי מציע לראות את העולם לא כרצף אחד סגור, אלא כמרחב רב־קולי ומרובד, שבו ישויות שונות מגלות עולמות שונים בהתאם לצורת קיומן.
זהו היגד אינטלקטואלי אך גם מוסרי: כדי להתקיים בעולם של ריבוי עולמות, נדרשת פתיחות עמוקה לגיוון של דרכי ראייה והוויה.