הפילוסופיה היוונית היא אבן היסוד של המחשבה המערבית, והתפתחותה משתרעת על פני כאלף שנה, מהמאות השביעית והשישית לפנה"ס ועד ימיה האחרונים של האימפריה הרומית. היא נעה בין חיפושים קוסמולוגיים ראשוניים לבין מחשבות עמוקות על אתיקה, פוליטיקה, מטאפיזיקה ולוגיקה.
התקופה הקדם-סוקרטית בפילוסופיה היוונית (המאה ה-7 עד המאה ה-5 לפנה"ס)
הפילוסופים הראשונים, המכונים "קדם-סוקרטים", עסקו בעיקר בשאלות מטאפיזיות וקוסמולוגיות: ממה עשוי היקום, וכיצד הוא פועל?
- תאלס ממילטוס (624–546 לפנה"ס) טען שהכול עשוי ממים.
- אנכסימנדרוס דיבר על ה"אפיירון" – עיקרון אינסופי ובלתי מוגדר שממנו נובע הכול.
- הרקליטוס ראה באש את היסוד המרכזי בעולם והדגיש שהכול נמצא בשינוי מתמיד.
- פרמנידס טען מנגד שהשינוי הוא אשליה, והמציאות היא אחת ובלתי משתנה.
- הפיתגוראים התמקדו במשמעות המתמטית של הקיום והאמינו שהמספרים הם היסוד של כל הדברים.
תקופת תור הזהב – סוקרטס, אפלטון ואריסטו (המאה ה-5 עד המאה ה-4 לפנה"ס)
תקופה זו נחשבת לשיא הפילוסופיה היוונית, שבה הדיון עבר משאלות טבעיות לתחומי האתיקה, הפוליטיקה והתבונה.
- סוקרטס (469–399 לפנה"ס) העמיד במרכז את החיפוש אחר המוסר והצדק באמצעות דיאלוגים ביקורתיים, אך הוצא להורג בשל דעותיו.
- אפלטון (427–347 לפנה"ס), תלמידו של סוקרטס, פיתח את תורת האידאות – התפיסה כי העולם המוחשי הוא רק השתקפות של מציאות נעלה יותר.
- אריסטו (384–322 לפנה"ס), תלמידו של אפלטון, התנגד לתורת האידאות והתמקד בחקר המציאות באמצעות תצפית וניסיון. הוא הניח את יסודות הלוגיקה, הפיזיקה, הביולוגיה והאתיקה כפי שאנו מכירים אותן.
האסכולות ההלניסטיות (המאה ה-4 עד המאה ה-1 לפנה"ס)
עם התפשטות האימפריה של אלכסנדר הגדול, הפילוסופיה היוונית החלה להתמקד בשאלות אישיות וקיומיות יותר, ופחות בפוליטיקה ובמטאפיזיקה.
- הסטואיקנים (בהובלת זנון מקיטיון) לימדו על חיים בהתאם לטבע ושליטה בתשוקות.
- האפיקוראים (בהנהגת אפיקורוס) האמינו שהאושר טמון בהימנעות מכאב ובהנאה שקולה.
- הסקפטיציזם (בהובלת פירון) טען שאין אפשרות לדעת דבר בוודאות.
הפילוסופיה בתקופה הרומית והאימפריה המאוחרת (המאה ה-1 לפנה"ס עד המאה ה-6 לספירה)
בשלב זה הפילוסופיה היוונית התמזגה עם המחשבה הרומית ועם הזרמים המונותאיסטיים המתפתחים.
- פילון האלכסנדרוני שילב בין פילוסופיה יוונית לתיאולוגיה יהודית.
- פלוטינוס פיתח את הנאופלטוניזם, שהשפיע רבות על המחשבה הנוצרית.
- הסטואיקנים המאוחרים, כגון סנקה ומרקוס אורליוס, הדגישו את האתיקה כחלק מהחיים הפוליטיים.
בכך הסתיימה התקופה הקלאסית של הפילוסופיה היוונית, אך רעיונותיה המשיכו לעצב את ההגות המערבית עד ימינו.
