תיאוריית החישה
v תיאוריית החישה קובעת שדימויים חזותיים מורכבים מאור ומייחסת לשאר הגורמים, חשיבות מועטה חישה חזותית (תגובה / קליטה חושית) = גירוי מהעולם החיצון שמפעיל את תאי העצב בתוך אברי החישה שלך: קרני אור חודרות לעיניים והמידע עובר למוח. לתאי העצב שלך (אלה שבעיניים) אין היכולת לבצע חשיבה תבונתית, הם פשוט מסועים של מידע שאותו הם מעבירים הלאה אל המוח.
– חישה חזותית לא דורשת מאיתנו מאמץ או ידע מהבית.
v בחישה יש גורם חיצוני ממריץ שמפעיל אצלנו את אברי החושים- חישה זו תגובה פיזית לגירויים. כשהגירויים מגיעים למוח, הם הופכים לבעלי משמעות שהופכת למסקנה המתבססת על אינפורמציה שתאי העצב מסרו לנו.
החישה זה הנתונים הגולמיים והתפיסה זו המשמעות שהוסקה מהם!
תיאוריית הגשטאלט
v נוצרה ב- 1910 ע"י הפסיכולוג מקס ורטהיימר.
v גשטאלט בגרמנית = צורה\ תבנית או דמות.
v כיצד הגיעה לתיאוריה: ורטהיימר נסע בלילה ברכבת והיא עברה על פני מספר פנסי תאורה שנראו לו כפס אור ארוך – הוא לא ראה פרטים בודדים אלה רצף של אורות הנתונים בתנועה (או כאלה שהוא נתון בתנועה ביחס אליהם). הוא חקר זאת והסיק, שהצופה חש בעין שלו את הגירויים (פנסי האור) אך המוח הוא זה שמארגן ומפרש את התחושות לקו אור אחד. לולא המוח שמחבר בין שני אלמנטים נפרדים לא היה נוצר הקו.
"השלם שונה, גדול מסך חלקיו" – ישנם מצבים בהם אם נתמקד בפרט הבודד, לא נבין את התמונה כולה, ורק הסתכלות על התמונה כולה תעביר את המסר המלא.
לדוגמא: דיויד הוקני ב"מונטאז"' יוצר גם ריגוש וגם הבנה במכלול שלא היה מובן בפרטים הבודדים.
v בהמשך פסיכולוגים פיתחו את התיאוריה של האקסלי, והגיעו למסקנה שקליטה חזותית היא תוצאה של ארגון מרכיבים או צורות בודדות שנקלטו בעין בחמש קבוצות שונות.
– המוח שלנו מארגן ומבנה את המרכיבים אותם קולטת העין באמצעות חמישה כללים של קיבוץ. הכללים מסבירים כיצד אלמנטים מסוימים מאורגנים ע"י המוח שלנו.
5 הכללים:
1) כלל הדומות– המוח בוחר להתמקד בצורה הפשוטה ביותר, מאחר וקל לו יותר לסווג צורות דומות (ממשפחה אחת), צבעים דומים וכדומה, מאשר אלמנטים גראפיים שונים.
– העין באופן אוטומטי יוצרת קבוצות.לדוגמא: אבג או 123
2) כלל הקרבה– המוח מעדיף לעשות קישור בין אלמנטים שקרובים פיזית אחד לשני.
– קבוצות שנבנות מתוך כלל הקרבה חזקות יותר, מקבוצות שנבנות מתוך כלל הדומות.
3) כלל ההמשכיות– המוח לא אוהב שינויים קיצוניים ויוצאי דופן והוא שואף "לשורה חלקה" ככל הניתן. הנטייה הראשונית שלנו היא להעדיף מערכים סדורים, הגיוניים, קוויים- זה מבוסס על העיקרון שהמוח שלנו אוהב זרימה ולא אוהב שינויי כיוון.
4) כלל הגורל המשותף– המוח נוטה לסווג אלמנטים בעלי גורם משותף כתבניות / כקבוצה אחת (בדומה להמשכיות). אנו רואים את המכנים המשותפים בין העצמים – העין באופן טבעי מחברת ביניהם.
5) עיקרון הדמות והרקע – (כלל הנובע מארבעת הכללים הקודמים)- המוח מתייג אובייקטים על מנת לשפוט את הרלוונטיות שלהם בדימוי החזותי.ישנו מצב של צורה פוזיטיבית / חיובית שהיא למעשה הדימוי, הוא נמצא בקדמת הבמה הרעיונית למול הצורה השלילית (כל מה שאינו הדימוי) שהיא הרקע. אלו הם משחקים שמתקיימים בין קידמת הבמה לחלקה האחורי.
v הביקורת על תיאוריית החישה: היא מתייחסת להשפעות התרבותיות של הנמען – המוח שבאופן פונקציונאלי מזה אלמנטים לתוך תבניות, אך התיאוריה לא מסבירה איך הנמען מגיע למשמעויות אלה. התיאוריה טכנית מידי!
