סטיגס (Styx) הוא שם שמוכר בעיקר כנהר השאול במיתולוגיה היוונית, אך מעטים יודעים שהוא גם שם של אלוהות קדומה ומסתורית. סטיגס הייתה אחת מהאוקיינידות, בנותיו של אוקיינוס, הטיטאן הקדמון שייצג את הים והמים הזורמים, ואשתו תתיס. האלוהות סטיגס הייתה יותר מסתם דמות מיתולוגית – היא הייתה ישות שקשרה את עצמה לכוחות העליונים ביותר של האלים האולימפיים ואף שימשה כיסוד מרכזי בשבועות ובבריתות שנכרתו בין האלים.
סטיגס כאלה קדומה ומכובדת
סטיגס הייתה מזוהה עם הנהר האגדי בעולם השאול, זה שהפריד בין עולמם של החיים לעולמם של המתים. אבל מעבר להיותה התגלמות הנהר עצמו, היא הייתה גם אלוהות של שבועות, אמון ונאמנות. היא הייתה הראשונה שתמכה בזאוס במהלך המלחמה נגד הטיטאנים, ולכן זכתה בכבוד מיוחד ממנו: כל שבועת אלים ניתנה על מימיה הקדושים, ומי שהפר שבועה שניתנה בשמה היה נתון לעונש נצחי – עשר שנים של חוסר אונים ונידוי אלוהי.
הכוח והמשמעות של נהר
לנהר סטיגס היו תכונות מיוחדות – מימיו היו רעילים וקטלניים לכל יצור חי, ואף האלים עצמם פחדו מהם. המספרים היוונים מספרים כי תטיס, אם אכילס, טבלה אותו בנהר סטיגס כדי להעניק לו חסינות, אך עקבו נותר מחוץ למים וכך הפך לנקודת התורפה שלו.
במיתוסים מאוחרים יותר, הנהר תפקד כמעבר הכרחי לנשמות המתים בדרכן אל השאול, שם היה עליהם לשלם לכארון, משיט המעבורת, כדי לחצות אותו ולהגיע אל ממלכתו של האדס.
סטיגס בין שכחה לנצחיות
האלוהות סטיגס מייצגת את הגבול שבין חיים למוות, את הבלתי נמנע ואת המחויבות המוחלטת. מצד אחד, היא קשורה לשכחה, כפי שמים זורמים מוחקים את עקבותיהם, אך מצד שני היא גם קשורה לנצחיות – כשבועות שנאמרו בשמה היו בלתי ניתנים להפרה.
הדמות של סטיגס מציגה את הקשר המיוחד בין מים, הבטחות וכוח בלתי מעורער, והיא נותרה סמל מסתורי בעולם המיתולוגי היווני, כזה שמזכיר לנו את החשיבות של אמון, שבועות ונאמנות – אך גם את המחיר של הפרתן.
