אחד המסמכים החזקים והמשפיעים ביותר שכתב מרטין לותר קינג ג'וניור הוא "מכתב מבית הכלא של ברמינגהם", שנכתב באפריל 1963 בזמן שהיה עצור בעקבות השתתפותו בהפגנות לא אלימות נגד האפליה הגזעית בדרום ארצות הברית. המכתב, שנכתב בתגובה לביקורת של שמונה מנהיגים דתיים לבנים אשר כינו את ההפגנות "לא נכונות", הפך לקריאה עמוקה ומרגשת לצדק, אי-אלימות ולציות מוסרי, וממשיך להדהד גם היום.
קינג התחיל את המכתב בהסבר מדוע בחר להגיע לברמינגהם ולהשתתף בפעולה. הוא עמד על כך שאי צדק במקום מסוים מהווה איום על צדק בכל מקום, ולכן אינו יכול לעמוד מנגד לנוכח עוולות המתרחשות בעיר אחרת. קינג הדגיש את האחדות בין המאבקים למען זכויות האדם, כאשר הפגיעה בחירותו של אדם אחד משפיעה על חירותם של אחרים.
המכתב מציג את תפיסתו העמוקה של קינג לגבי חוק וצדק. הוא הבחין בין חוקים צודקים לבין חוקים שאינם צודקים, וטען כי יש חובה מוסרית לציית לחוקים צודקים – שהם אלה המבוססים על כבוד האדם והאדם באשר הוא – אך גם חובה מוסרית לא לציית לחוקים שאינם צודקים. לפי קינג, חוק אינו צודק כאשר הוא משפיל או מדכא בני אדם, וכאשר הוא אינו נוצר מתוך הליך דמוקרטי שמכבד את כל האזרחים באופן שווה. על פי גישה זו, הפרת חוקים בלתי צודקים – בצורה לא אלימה ומוסרית – היא ביטוי נאמן לצדק ולמחויבות למצפון.
במכתב, קינג גם מתמודד עם הביקורת שקיבל על כך שהוביל פעולות "בלתי חוקיות" של אי-ציות אזרחי. הוא מבקר את העמדה שלפיה יש לחכות ולפעול בדרכים איטיות ומדודות יותר, מתוך האמונה ששינויים אמיתיים יבואו עם הזמן. קינג עמד על כך ש"זמן" הוא לא נייטרלי, ושבלתי אפשרי לחכות לצדק כאשר גזענות ודיכוי ממשיכים לפגוע במיליוני בני אדם. לדבריו, הדחייה של פעולה ישירה היא סוג של הכחשת אחריות מוסרית, והקריאה שלו הייתה לפעול בנחישות ובאופן מיידי למען שינוי.
"מכתב מבית הכלא של ברמינגהם" הוא יותר ממסמך אישי או פוליטי. הוא ביטוי עמוק לאמונה בכך שלכל אחד יש אחריות מוסרית לפעול מול עוול, גם כאשר פעולה זו אינה קלה או נוחה. המכתב מזכיר לנו את כוחם של עקרונות מוסריים במאבק לצדק חברתי ומדגיש את הצורך בציות מוסרי – לא לציית לחוקים הפוגעים בזכויות האדם, אלא להיאבק בהם מתוך כבוד לאנושות ולחיים.
