חוקה, חוקי יסוד וחקיקה רגילה הם שלושה סוגים של חקיקה, כשלכל אחד מהם מעמד שונה ותפקיד אחר במערכת משפטית
חוקה היא החוק העליון של המדינה. היא מגדירה את עקרונות היסוד של המשטר, מבנה השלטון, סמכויות הרשויות השונות וזכויות האזרח. חוקה קובעת את הכללים הבסיסיים של המשחק הדמוקרטי והיא עומדת מעל כל שאר סוגי החקיקה. החוקה שנחשבת כמסמך בעל מעמד חוקי מיוחד וכל שינוי או תיקון בה מצריכים רוב פוליטי מיוחד. למדינת ישראל אין חוקה.
חוקי יסוד הם חוקים שעוסקים בנושאים חוקתיים בעלי חשיבות מיוחדת, כמו זכויות האדם, הכנסת או בית המשפט. חוקי היסוד אינם חוקה רשמית אבל הם נמצאים במעמד ביניים בין חוקה לחקיקה רגילה. קשה יותר לשנות אותם והם גוברים על חוקים רגילים במקרה של סתירה. במדינת ישראל ישנם חוקי יסוד והם ממלאים את מקום העדרה של חוקה רשמית.
חקיקה רגילה כוללת את מרבית החוקים שחוקקים בכנסת בתחומי החיים השונים. זוהי החקיקה הנמוכה והגמישה ביותר. חוק רגיל ניתן לשנות או לבטל ברוב רגיל של חברי הכנסת.
לסיכום, החוקה עומדת בראש ההיררכיה החוקית. מתחתיה נמצאים חוקי היסוד שקשה יותר לשנותם, ובתחתית נמצאת החקיקה הרגילה שניתנת לשינוי בקלות יחסית. זהו חלוקת הסמכויות הבסיסית במשפט הישראלי.
חזרה אל: סיכומים באזרחות
