הפילוסוף פרדריק ג'יימסון מציע את הרעיון של "מיפוי קוגניטיבי" כמסגרת תיאורטית להבנת המורכבות של החברה העכשווית. ב"פוסטמודרניזם, או ההיגיון התרבותי של הקפיטליזם המאוחר", ג'יימסון בוחן כיצד אנשים יכולים לבנות באופן מנטאלי מפה של הקיום החברתי שלהם בתוך המרחב החברתי-כלכלי והפוליטי הגדול יותר. על ידי הבנת היחסים החברתיים ומבני הכוח המעצבים את חיי היומיום שלנו, מיפוי קוגניטיבי חורג ממיפוי גיאוגרפי מסורתי.
מיפוי המציאות
בחברה המאופיינת בשינוי מהיר, גלובליזציה ושחיקה של מבנים מסורתיים, אנשים עשויים לחוש תחושה של קרע וניתוק. לפי ג'יימסון, שחיקת הסמנים המרחביים והזמניים בחברה הפוסט-מודרנית יוצרת תחושה של "סכיזופרניה", שבה אנשים מתקשים לתפוס את מכלול קיומם ואת מיקומם במסגרת החברתית הרחבה יותר. מיפוי קוגניטיבי הופך לכלי הכרחי כדי לנטרל את תחושת הדיסאוריינטציה הזו ולהחזיר לעצמה תחושת מסוגלות והבנה של המציאות הסובבת.
על ידי פיתוח מפות קוגניטיביות, אנשים יכולים להתחקות אחר הקשרים בין חוויותיהם האישיות, יחסים חברתיים וכוחות היסטוריים גדולים יותר. תהליך זה מאפשר להם להבין את מכלול החיים החברתיים ולזהות את הדרכים שבהן חוויותיהם האישיות מושפעות מתנאים סוציו-אקונומיים רחבים יותר.
הפוליטיקה של מיפוי קוגניטיבי
ג'יימסון טוען שמיפוי קוגניטיבי הוא מעשה קולקטיבי ופוליטי. על מנת להבין את מקומם בחברה, אנשים צריכים לעסוק בחשיבה ביקורתית ודיאלקטית, מתוך הכרה ביחס הדיאלקטי בין חוויותיהם האישיות לבין המבנים הגדולים יותר של כוח ואידיאולוגיה. בנוסף, ג'יימסון מציע שצורות תרבותיות מסוימות, כגון ספרות ואמנות, יכולות לסייע בפיתוח של מיפוי קוגניטיבי. באמצעות עיסוק בטקסטים תרבותיים, אנשים יכולים לקבל תובנות על המורכבות של החיים העכשוויים ולהרחיב את הבנתם את הכוחות החברתיים וההיסטוריים הפועלים.
באופן כללי, התפיסה של ג'יימסון לגבי מיפוי קוגניטיבי מציע דרך להתמודד עם ההשפעות המבלבלות של החברה הפוסט-מודרנית. הוא מעודד אנשים לעסוק באופן פעיל בהבנת קיומם החברתי, מבני הכוח הרחבים יותר והאפשרויות לשינוי טרנספורמטיבי. על ידי טיפוח פרספקטיבה ביקורתית ומושכלת יותר, מיפוי קוגניטיבי הופך לכלי מכריע בניווט במורכבות של העולם המודרני ובעבודה לקראת חברה שוויונית וצודקת יותר.
