השאלה מה מניע אנשים ומה עומד מאחורי הפעולות שלנו מגיע אחורה עד לפחות עד לימיו של אריסטו. כאשר שאל את עצמו הפילוסוף היווני מדוע אנשים בכלל עושים משהו הוא חשב, בדומה לפרויד אחריו, כל הפעולות שלנו מכל הסוגים והסיבות מכוונות בסופו של דבר להגברת ההנאה והפחתת הסבל (פרויד קרא לזה עקרון העונג). בספרו "רטוריקה" (ספר 1 פרק 10) הוא מונה שבעה סוגים של סיבות העומדות מאחורי מעשים אנושיים: מקרה, טבע, הכרח, הרגל, הגיון, כעס ותאבון.
מקרה: מקריות, דברים שאיננו יכולים לשלוט בהם או לחזות, אירועים ללא סיבה ונסיבות אקראיות מעצבים בכל העת את דרכנו בעולם וכופים עלינו לבחור כיצד לנהוג.
טבע: הטבע קורא ומקריאתו לא ניתן להתעלם. הצרכים והדחפים של הגוף הם בעבור אריסטו חלק מסיבתיות קבועה ופנימית המניעה אותנו.
הכרח: יש דברים שאנחנו פשוט מוכרחים לעשות, בין אם מי שמכריח אותנו זה מישהו אחר או אנחנו בעצמנו.
הרגל: הרגל הוא כל דבר שאנחנו עושים מבלי לחשוב עליו, ומבלי לתת לו סיבה מלבד זה שאנו תמיד נוהגים כך. הרגל פועל כמו הכרח אך הוא בדרך-כלל נעים וחיובי יותר ומשרת אותנו לטוב.
הגיון: פעולה מונחית על ידי הגיון אם היא מכוונת למען מטרה מוגדרת המשיגה תכלית כלשהי ותלויה בשימושיות של הפעולה. בעבור אריסטו, האמונה שפעולה היא רציונלית משמעה שהפעולה היא גם טובה.
כעס: כעס הוא מניע נוסף לפעולות שלנו. הוא יכול להיות קשור ברצון בנקמה. הכעס גואה בנו כאשר אנחנו לא מצליחים לממש את הנקמה שלנו.
תאבון: תאבון בעבור אריסטו איננו רק למזון אלא לכל סוג של הנאה חושית. זוהי רדיפה אחר פעולות נעימות שאינן נובעות מצורך אלא מרצון.
אז מה המשמעות של זה
אריסטו מאמין כי אם נוכל להבין מה עומד מאחורי הפעולות שלנו נדע גם לכוון אותן בצורה טובה יותר. אנחנו יכולים לפעול ממניעים חיוביים או שליליים, והכרת הכוחות שמפעילים אותנו עוזרת לנו להתמקד בטוב ולהמנע מהרע ובכך להטיב עם עצמנו ועם אחרים.
