Early uses of the Telephone/ קרוליין מרווין
מאמר העוסק במדיום המעבר מטלגרף לטלפון, מוען אחד שמוסר להרבה נמענים דרך קווי טלפון. נוצר מעין מדיום ביניים בין טלפון לרדיו. הוא היה המדיום שקידם ואולי עודד את המצאת הרדיו.
מהו המדיום עליו מדובר וכיצד הוא משלב בין הטכנולוגיות של הטלפון והרדיו?
המדיום המדובר הוא מעין רדיו מוקדם, שידורים של אירועים ולאחר מכן תכניות של ממש, שהועברו על-ידי שימוש ברשתות הטלפוניה המוקדמות, שנקרא "טלפון הירמונדו". המדיום שילב בין רעיון הרדיו, לפי שהחל למעשה שידור אלחוטי ללא צורך בכבלים, והשתמש לשם כך בטכנולוגית הטלפון הקיימת. כבר בשלהי המאה ה-19 נעשה שימוש בטכנולוגיית הטלפון להעברת שידורים של אירועי ספורט, בידור, תרבות ודת, בהיקף נמוך ולעתים רחוקות. אך שידורים אלו נועדו לשמש את הקהלים הקיימים של אותם אירועים או קהיליות, ולא נוצרו במטרה לפנות לקהלים חדשים, כשם שנהוג היום. ניסיונות להרחיב קהלים אלו נענו בקול ענות חלושה ולא האריכו ימים באותה עת. קהל היעד של שירותים מעין אלה, באנגליה למשל, היה פלח האוכלוסייה העשיר והעצל, ועמד על כ-600 איש גם אחרי 12 שנים בהם היה השירות האנגלי (האלקטרופון) בשימוש. ה-"הירמונדו" ההונגרי החל מגמה שונה ורחבה יותר של שידורים.
היכן הוא הומצא ובא לביטוי לראשונה? מי היו קהלי היעד של המצאה זו? כיצד הוא התנהל בארה"ב?
מ-1893 ועד לאחר מלחמת העולם פעל בבודפשט ה-"טלפון הירמונדו". המדיום הומצא על ידי טיוואדאר פוסקאס, מהנדס הונגרי שעבד כחלק מצוותו של תומאס אדיסון. ה-"הירמונדו" שידר, במשך דור שלם כמעט, תכנית שידורים יומית אשר הועברה על-ידי שימוש ברשתות הטלפוניה בהונגריה. "הירמונדו" היה מונח מאגיארי (הונגרי) לכרוז שהכריז בצעקות על חדשות במרכז הכפר בימי-הביניים. מונח זה מתייחס בימינו לקריין הרדיו.
השידורים הועברו כתוספת לשירות הטלפוני הרגיל של מעל 6000 מנויי החברה, אשר היוו את קהל היעד של השירות. קהל היעד היה האליטה התרבותית והכלכלית של הונגריה. בנוסף לבתי-אב עשירים, חווטו לשירות מקומות ציבוריים כמו חדרי המתנה של רופאים, בתי קפה, משרדי עורכי-דין, בתי חולים, מלונות ועוד.
דיווחים על ה-"הירמונדו" התקבלו בעניין רב בעיתונות הבריטית והאמריקאית. התפיסה הבריטית והאמריקאית ראתה בו שירות המיועד למעמדות הפנאי, בין היתר בשל העובדה שחוטי האוזניות הארוכים אפשרו למאזין בו להתרווח במושבו. בארה"ב אף קם חיקוי של ה-"הירמונדו", אשר לא צלח זמן רב – ה-"טלפון הראלד". השירות האמריקאי שאב את אופי שידוריו ישירות מהשירות ההונגרי שחילק את היום לרצועות שידור קבועות של "סדר היום". ה-הראלד", בניגוד ל-"הירמונדו", לא יזם לרוב תכנים מקוריים משל עצמו ולא כלל מערכת עיתונאית עצמאית.
מה היו מאפייניו הטכנולוגיים? מה היו מאפייניו כספק חדשות ,מידע ובידור? במה דומה לוח השידורים של המדיום הטלפוני לזה של הרדיו והטלוויזיה של ימינו?
מבחינה טכנולוגית היה ה-"הירמונדו" מערכת סגורה ובלעדית. רעיון המרכזיה הטלפונית (switchboard) של פוסקאס הפך את הטלפון לאמצעי תקשורת המונים משמעותי ויישומי.
במשך 20 שנה שידר ה-"הירמונדו" תכניה יומית מלאה בתכני פוליטיקה, כלכלה, ספורט, הרצאות, קונצרטים והקראות. שפת השידור הייתה מאגיארית (השפה הלאומית בהונגריה) והוא פנה בעיקר לאליטות ההונגריות. התכנייה הכילה חדשות מדי שעה, אשר אוזנו על-ידי תכניות אקדמיות ותרבותיות. ידיעות חוץ הגיעו אל מערכת ה-"הירמונדו" בטלגרף וידיעות פנים נאספו על-ידי צוות של תריסר כתבים. הניסיונות לשדר מוזיקה כשלו והעידו על בעייתיות המדיום, שלא אפשר העברה איכותית מספיק של מוזיקה לכלל מאזיניו (רמת השמע ירדה ככל שחולק השידור בין יותר ויותר מנויים). בעיה טכנית זאת נפתרה שנה לאחר תחילת השירות. ב-1896 הגיע ה-"הירמונדו" לשיא איכותו מבחינת לוח השידורים, שהכיל כעת הקראות מאת סופרים שזכו לפופולאריות בקרב נשים, תכנים אליטיסטיים שפנו למעמדות הפנאי, תכנית ילדים שבועית, וחלק נכבד של תכנים בנושאי כלכלה ובורסה.
שידורי ה-"הירמונדו" נפתחו בהתחלה במקבץ ידיעות חדשותיות קצרות, אשר הוקראו מדי שעה עגולה. בזאת הוא מזכיר את שידורי החדשות ברדיו ובטלוויזיה של ימינו. אופי הקריינות היה בהיר, דחוס ומדויק. שידורי הידיעות, שעסקו כל היום בחדשות פנים ובשעה עשר בחדשות חוץ, חזרו שוב ושוב לטובת מנויים שאולי החמיצו את הידיעה בשידור קודם, וזוהי נקודת השקה נוספת עם המדיה של ימינו.
כיצד התבטאה הצלחתו בארה"ב ומה היו בעיותיו הפיננסיות? מדוע הוא לא שרד?
המקביל ל-"הירמנדו" בארה"ב, ה-"טלפון הראלד" הוקם בניוארק, ניו-ג'רזי, לאחר שמנהל פרסום שדגם את השירות בביקור בבודפשט החליט לנסות לייסדו בארה"ב. את הפרויקט היו אמורים לממן גורמים ניו-יורקרים עשירים מתחום הפחם. בדיוק כשעמד השירות להתחיל לפעול, במרץ 1911, חזרה בה חברת הטלפון של ניו יורק מהסכמתה לאפשרו באמצעות קוויה, אך לאחר חצי שנה של הליכים משפטיים אולצה החברה לעמוד בחוזה וה-"הראלד" החל לשדר. בתוך חודש מתחילת השירות נרשמו אליו מעל 1000 מנויים, ביניהם חנות כלבו שהשתמשה בו כאמצעי לקידום מכירות, ובהמשך נמנו על מנוייו גם מסעדות ומועדונים. אך יכולתו הכלכלית של ה-"הראלד" לא השתוותה לעניין הציבורי בו, והמאבק המשפטי בינו ובין חברת הטלפון של ניו-יורק הביא לחששם ולהדרת רגליהם של משקיעים פוטנציאליים. כשאזלו משאביו הכלכליים לא יכלה החברה המספקת את השירות להמשיך ולהתקין את הציוד הנחוץ בבתי מנויים בקצב הנדרש. הלחץ הפיננסי הביא לאי-תשלום סדיר של משכורות העובדים, מוזיקאים שלא זכו לשכרם מיאנו לנגן בשידור, וצוות חדר החדשות התפטר כחודש לאחר מכן. בשל סיבות אלו הושעה השירות ולאחר כן חוסל לחלוטין.
בהונגריה, העלויות הכרוכות בשירות ה-"הירמונדו" היו מזעריות, אך מספר המנויים של ה-"הירמונדו" עמד בין השנים 1896-1917 על כ-6000 מנויים, אפילו לא אחוז אחד מאוכלוסיית בודפשט, ולא הצליח להתרומם מעבר לנקודה זאת. לאחר מכן דיווחים על המדיום בתקשורת הזרה הופסקו ובמקביל גם ההתעניינות העולמית בו. שפת השידור המאגיארית הייתה אמנם שפת הלאום בהונגריה, היא היא התעלמה ופסחה על שווקים כפריים דוברי סלובנית וקרואטית. הגבלות אלו לא נבעו מאילוצים טכניים אלא, ככל הנראה, מעמדה אליטיסטית, ומהעובדה כי השירות הותנה בחיבור לטלפוניה, שדרש אישור ממשלתי ולא הותר לכל. היתר השידור שניתן ל-"הירמונדו" מאת המשטר המאגיארי שיקף את אופי המשטר ולכן מעולם לא הצליח להפוך מסחרי באמת. ב-1925 אוחדו שידורי ה-"הירמונדו" עם שידורי הרדיו הלאומיים וכך תם עידנו של מדיום זה.
