הכנסייה כאוחזת בכתב באופן מונופוליסטי:
בתקופת ימי הביניים רוב האוכלוסייה חקלאית – לא יודעת קרוא וכתוב. האימפריה הרומית נופלת, כמות יודעי הקרוא וכתוב מדלדלת (יושבי הערים). הכנסייה היא השולטת הבלעדית בכתב, השפה השלטת היא לטינית lingua franca.
איך הפכה הלטינית לשפה בינלאומית lingua franca
- הכתב הפונטי הכתוב בכתב יד התפצל לסגנונות שונים, חייב מיומנויות קריאה.
- ריבוי השפות באזורי התרבות העתיקה לשעבר הקשה את התרחבות החברה הליטרארית
- הפיכת השפה הלטינית, בחסות הכנסייה לשפת התקשורת הבינלאומית
תרגום השבעים – תרגום התנ"ך הכתוב הראשון לשפה זרה- ליוונית, על ידי 72 זקנים.
וולגטה – תרגום התנ"ך ללטינית לראשונה. על ידי אחד מאבות הכנסייה. על סמך מקורות בעברית לטינית ויוונית. בהמשך ידפיס גוטנברג את הגרסה הזאת של התנ"ך ב 150 עותקים.
לכנסייה היה תפקיד בהפצת ידע, היא הייתה הבעלים היחידים של כל הספרים, ספרי הקודש והחול, אך אפשרה לאזרחים גישה רק לספרים בעלי אינטרס דתי. השליטה על הכתב נעשתה על ידי העסקת מעתיקים – נזירים, אשר ישבו בחדר העתקה – סקירפטוריום, והעתיקו את הספרים. ההעתקה נעשה בעזרת אור שהגיע מחלונות גדולים, על ידי דיו נוצה מתקן מיוחד מסכה וכו'. לכל נזיר היה תפקיד שונה בהעתקה – איור, כתיבה, בלשנות, עיטור וכו'. הכתיבה שמרה את הכתב לעצמה כדי לשמר את כוחה. ריכוז כל הידע בידי הכנסייה יכול להוביל להעלמות ידע – למשל-אחסון הידע ושליפתו התבססו על זיכרון ספרנים בודדים. כך אבד ידע, או הטלת צנזורה על ספר מסוים גרם לכך שלא יכירו אותו.
שיטות לשליטת הכנסייה: צנזורה – השלטת שפה שולטת, קביעת ספרים שייקראו וספרים שלא (אינדקס הספרים שאסורים לקריאה). תעמולה – הפצת עיקרי הדת , נאומי מטיפי, דרשות.
בשל הכוח שהיה לכנסיה בשליטתה על הכתב, ובכל קיום השפה השלטת, נוצרה לכנסיה גם השפעה חזקה על כל תחומי החיים החברתיים. היא הייתה הקובעת של סדר היום – מתי להתפלל, מתי ללכת לישון, מתי לצאת לחוצות לצורך "התרועעות" וכו'".
מי שכפר בכנסייה וברעיונותיה נידון לנידוי חברתי – אקס קומיוניקטו ודמו הותר.
המונופול של הכנסייה על הכתב נסדק לאט לאט , גם בשל הקמת אוניברסיטאות על ידי הכנסייה, שלימדו מקצועות "חילוניים" מדעיים. זה גול עצמי של הכנסייה כי ידע הוא כוח , למשל פיתוח חשיבה ביקורתית כנגד הכנסייה והתנגדות להתנהלותה.
בהמשך, לפני המצאת הדפוס, העתקת ספרים התבצעה ב 4 מקרים:1. ע"י נזירים בחדרי העתקה, 2.ע"י סטודנטים או מלומדים לצרכי לימוד, 3.באופן פרטי בהזמנה אישית ללקוח במנזר או בבית מלאכה בעיר, 4. העתקת ספרים פופולאריים למטרת שיווק על פי טעם השוק. (לזכור שקהל יודעי הקרוא וכתוב הוא קטן).
