בשנות ה-30 של המאה ה-20 חזה הכלכלן החשוב ג'ון מיינרד קיינס כי תהליכי הייעול והאוטומציה של הייצור יובילו לכך שכל צרכי האנושות יסופקו בקלות וכולנו נצטרך לעבוד רק 15 שעות בשבוע. זה כמובן לא קרה ואחת הסיבות לכך, לפחות על פי האנתרופולוג דיוויד גרייבר, הוא התפתחותן של מה שהוא מכנה "משרות חרטא" או "עבודות בולשיט" (Bullshit Jobs) (וראו כאן הגדרה פילוסופית של בולשיט עליה גרבר מסתמך).
גרבר מגדיר משרות חרטא בתור ""צורת עבודה בשכר שהיא כל כך חסרת טעם, מיותרת או מזיקה עד שאפילו העובד אינו יכול להצדיק את קיומה למרות שכחלק מתנאי ההעסקה, העובד חש חובה להעמיד פנים שלא כך הדבר". למרות שלעבודות האלו יש שכר ואפילו לפעמים שכר טוב, גרבר טוען כי הן מגיעות במחיר נפשי גבוה של העדר תחושת ערך. גרבר אפילו מגדיר את ההעסקה של מישהו במשרה חסרת משמעות בתור "אלימות פסיכולוגית".
לטענת גרבר כמחצית מהמשרות בכלכלה האמריקאית הן משרות חרטא, כלומר כאלו שלא באמת מייצרות ערך ממשי בעבור מישהו. גרבר מתאר למשל משרות שכל תכליתן היא לגרום למישהו אחר להרגיש חשוב (כמו פקידי קבלה, צוות מזכירותי, נהגים וכדומה. חלק ממשרות החרטא יכולות להיות גם מאוד מכניסות ויוקרתיות אך גם כאלו שגורמות נזק, כמו למשל עורכי-דין, לוביסטים, אנשי טלמרקטינג וכאלו שגרבר מכנה כ"ביריונים" בשירות התנהלות אגרסיבית של תאגידים. עוד סוג של עובדי חרטא הם כאלו שכביכול אחראים על ניהול משימות ארגון העבודה של אחרים אך למעשה אינם נחוצים. לבסוף, עבודת חרטא דומות לכל מה שבצה"ל שלנו היו מכנים "אבטלה סמויה".
גרבר טוען כי אתיקת העבודה הקפיטליסטית גורמת לנו לחשוב כי אנחנו צריכים עבודה בכל מחיר, גם אם העבודה לא באמת צריכה אותנו. גרבר עוד טוען כי החברה שלנו גורמת לנו להזדהות עם העבודה שלנו. לכן כאשר עמוק בפנים אנחנו יודעים שמה שאנחנו עושים הוא מיותר, הדימוי העצמי שלנו נפגע בצורה עמוקה גם אם הוא מרוויח כסף. הפתרון המרכזי שמציע גרבר הוא של הכנסה בסיסית אוניברסלית שתבטיח לאנשים רמת חיים ראויה גם אם אינם עובדים. הוא עוד חושב שאולי לא מאוחר מידי לחזון של קיינס, ואם כולנו נעבוד קצת פחות זה דווקא יעזור לתת לעבודה שלנו משמעות גדולה יותר.
ואם תהיתם מה מקור המילה "חרטא", כאן המקום לגלות.
עוד דברים לחשוב עליהם:
מה אם החיים לא היו מאבק? רעיון נושן של מרקס שאולי כדאי לשקול מחדש
