הולדת הטרגדיה מרוח המוזיקה (בגרמנית: Die Geburt der Tragödie aus dem Geiste der Musik) הוא חיבור אסתטי שבו הציג פרידריך ניטשה את השקפתו על מקורותיה הדואליסטיים של האמנות. המהדורה הראשונה יצאה לאור בשנת 1872. ניטשה האמין כי היוונים הקדמונים מצאו באמנות תרופת נגד לחוסר המשמעות של המציאות ולפסימיות חסרת התקווה שנוצרה בעקבות ההכרה הזו. ניטשה רואה באמנות היוונית העתיקה מאבק מתמיד בין שני עקרונות, או סוגי חוויה אסתטית, שאותם הוא מכנה אפולוני ודיוניסי (על שם האלים היוונים אפולו ודיוניסוס). ניטשה מתווכח עם כל המסורת האסתטית הגרמנית, שפירשה באופטימיות את האמנות היוונית העתיקה כבעלת בסיסה התחלה אפולונית ומוארת. הוא מדבר לראשונה על יוון אחרת – מיתולוגיה טרגית, שיכורה, דיוניסית, ומתווה הקבלות לגורלה של אירופה.
ההתחלה האפולונית, לפי ניטשה, היא סדר, הרמוניה, אומנות רגועה והיא מולידה אמנות פלסטית (אדריכלות, פיסול, ציור, גרפיקה), ההתחלה הדיוניסית היא שכרות, שכחה, כאוס, פירוק זהות באקסטזה וכו', והיא מביאה לעליית האמנות הלא-פלסטית (מעל הכל מוזיקה). העיקרון האפולוני מתנגד לעיקרון הדיוניסי כעקרון מלאכותי שמתנגד לטבעי, מגנה כל דבר מוגזם, לא פרופורציונלי. עם זאת, לפי ניטשה שני העקרונות הללו אינם ניתנים להפרדה זה מזה, תמיד פועלים יחד. הם נלחמים, לפי ניטשה, מלחמה פנימית בתוך האמן, ושניהם נוכחים תמיד בכל יצירת אמנות.
ראו גם סיכום מורחב של הולדת הטרגדיה
אולי יעניין אותך גם:
ניטשה על לחיות את החיים כיצירת אמנות
