כאן נעסוק ביחסים של שפה של אליטה, ממסד, שפה עממית ואיך למעשה מכוננים יחסי הכוח בין החזקים לחלשים. נעסוק לא בכפייה שליטה ומעמד, אלא גם בהתנגדות מלמטה ובמחאה של מי שנדמה שהוא חלש, אבל עדיין מגלם ביטוי של כוח.
מה זאת שפה תקנית? ולמי יש את הכוח והלגיטימציה להחליט מה זה תקני?! תקינות לשונית – העניין של מהי שפה תקינה ונכונה. היא קשורה תמיד בעניין של ממסד, בישראל האקדמיה לתקינות לשונית, היא זאת שמחליטה מה תקין. מה שנחשב ללא תקין, כולל הרבה פעמים סלנג.
* דוגמא: שם של רחוב הוא תמיד ניסיון של בעלי כוח להבנות אידיאולוגיה, היסטוריה, בישראל זה להבנות ציונות. מדינת ישראל נותנת שמות לרחובות של עולים חדשים והשמות הם ציוניים בכדי להחדיר בהם את משימת ההתיישבות. הרבה מאוד רחובות שבה גרים תושבים ותיקים, הוחלפו שמות הרחובות לשמות רגילים כמו של פרחים. שמות של רחובות מדמה סוג של כוח- איזה אנשים זוכים לקבל על שמם רחוב. על כל שלט יש רחוב יש 3 שפות: עברית, ערבית ואנגלית. דוגמא של שלט עם שם רחוב שקבוצת אנשים מלמטה מחקה את הכיתוב בערבית- מחאה מלמטה.
דוגמאות:
p "100 מושגים במורשת, בציונות ובדמוקרטיה" שהחלו להילמד בשנת 2004 בחטיבות הביניים (עת כהונתה של לימור לבנת כשרת החינוך). ההחלטה של אילו מושגים יבחרו היא החלטה של מדיניות ציבורית. 100 המילים האלו הם אלו שהיוו את היסוד בתרבות העברית ציונית. הערבים התנגדו לזה כיוון שלהם מושגים חשובים שונים משלנו ובנוסף, כל מושג נתפס ע"י כל מגזר בפירוש אחר. כל דבר מקבל משמעות אחרת ע"ס המילה.
p כפעולת התנגדות: יצירת 100 מושגים חלופיים "שייכות וזהות" במערכת החינוך במגזר הערבי.
לדוגמא —
מלחמת השחרור 1948-1947 – המלחמה החלה ב-30 בנובמבר 47', לאחר החלטת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות. הערבים, תושבי הארץ יזמו מלחמה נגד תושבי הארץ היהודים. בה' באייר תש"ח, עם סיום המנדט הבריטי וההכרזה על הקמת מדינת ישראל, פלשו לארץ צבאות מצרים, ירדן, עיראק, סוריה ולבנון.
אל מול (אותו מושג שזכה לפירוש אחר במגזר הערבי) זה לכאורה אותו אירוע אבל המילה מוצגת אחרת, זה ניסיון להתווכח על משמעות לפי מילה.
נכבה – השנה בה גורש העם הפלשתיני מביתו ואדמתו לטובת הקמת המדינה היהודית, היא מדינת ישראל. אירועי הנכבה כוללים כיבוש מרבית אדמות פלשתין מצד התנועה הציונית וגירושם של למעלה מ-750 פלשתינאים והפיכתם לפליטים.
