מספר ר' משה חיים אפרים מסדילקוב כיצד היה מפרש סבו הבעל שם-טוב את הפסוק "תְּפִלָּה לְעָנִי כִי-יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ" (תהלים, ק"ב). נתן הבעל שם-שם טוב משל על מלך שהיה לו יום חג, והיה המלך שמח וטוב לבב וציווה שכל מי שיבקש דבר מה מהמלך מבוקשו ינתן לו. ובאו אנשים אל המלך וביקשו כל אחד מה שליבו היה חפץ, אחד ביקש עושר ואחד ביקש להפוך לשר או ממונה ואחר ביקש נקמה באויביו וכל מה שביקשו נתן להם המלך כמבוקשם. והיה חכם אחד שלא ביקש שום דבר אלא שיתן לו המלך לבוא ולהכנס להיכלו ולדבר עימו בכל יום, ובבקשה זו נכללו ונתעטפו למעשה כל הבקשות כולן, וזוהי המשמעות של " תְּפִלָּה לְעָנִי כִי-יַעֲטֹף".
מבוסס על דגל מחנה אפרים, בחוקתי.
עוד סיפורים חסידיים:
רבי נחמן על איך לשאת סלע לגג ואיך לרומם לב לשמיים
נקמתו המתוחכמת של המלך במי שמרד בו
המגיד ממזריטש על היהלום האבוד של המלך
