למלך אחד אבדה אבן יקרה מבין אבני טבעתו. ואף על פי שהיו לו שרים, יועצים ומשרתים רבים שהיו יכולים לחפש בעבורו את היהלום האבוד, ולא היה לו כל ספק כי הם כולם נאמנים לו וללא ספק יחזירו לו את האבן אם ימצאו אותה, אף על פי כן לא רצה שאיש מהם ימצא בעבורו את האבן. האדם היחיד שרצה המלך שיהיה לזה המוצא בעבורו את יהלומו האבוד היה בנו. המלך רצה שהכל ידעו כי רק בנו אהובו יהיה זה שיכול למצוא ולהשיב לו את היהלום האבוד, וכך הם הוא היה דוחק ומעודד את בנו ונותן לו רמזים על מקום המצאה של האבן האבודה, כי רק לבן נועדה המשימה של מציאת יהלום המלך. וכמו המלך, כך גם הקב"ה בעבור כל אחד ואחת מאיתנו.
(מבוסס על: המגיד ממזריטש, אור תורה, ס"ט)
עוד סיפורים חסידיים:
המגיד ממזריטש על האוצר שאי אפשר לשאת
רבי נחמן על איך לשאת סלע לגג ואיך לרומם לב לשמיים
נקמתו המתוחכמת של המלך במי שמרד בו