החברה הישראלית היא חברה רב-תרבותית המורכבת מקבוצות דתיות, לאומיות, תרבותיות, פוליטיות, עדתיות שונות. כלומר, ישראל היא מדינה פלורליסטית, והפלורליזם מחדד א השונות בין הקבוצות ומעלה את המתחים ביניהן הקיימים כתוצאה משונות זו. לכן החברה הישראלית היא בעלת שסעים חברתיים.
שסע – הגדרה: קו גבול המחלק ומפריד בין הקבוצות השונות בחברה, כשיש ביניהן יחסי מתח, מחלוקות ועוינות.
הסכנה בשסעים חברתיים: העמקה של השסעים עד כדי קרע של ממש חותרת תחת עקרונות הההסכמיות, הפלורליזם והסובלנות ומאיימת לפצל ולפרק את החברה.
5 שסעים מרכזיים בחברה הישראלית:
» השסע הלאומי: בין הרוב היהודי למיעוט הערבי.
» השסע הדתי: בין יהודים דתיים ליהודים חילוניים ובין האוכלוסיה הכללית והחרדים.
» השסע העדתי: בין "מזרחים" ל"אשכנזים" ובין ותיקים ו"חדשים".
» השסע האידיולוגי-פוליטי: בין הימין לבין השמאל
» השסע החברתי-כלכלי: בין עשירים לעניים, בין משכילים לחסרי השכלה.
ישראל מתמודדת עם השסעים החברתיים באמצעים הבאים:
1.שיטת בחירות יחסית – מתן ייצוג לדעות וקבוצות שונות בכנסת.
2 .ממשל קואליציוני – ייצוג מגוון של מפלגות שונות בממשלה.
3 .הכרה בפלורליזם וקביעת מדיניות רב תרבותית– מתן זכויות לקבוצות מיעוט שונות, מימון תוכניות לימודים רב תרבותיות ומערכות חינוך שונות (לדוגמא הסכם הסטטוס-קוו המאפשר לדתיים וחילוניים לחיות יחד למרות חילוקי הדעות).
4 .העדפה מתקנת – כלפי קבוצות שקופחו או הופלו לרעה.
5. טיפוח תרבות פוליטית דמוקרטית בריאה.
ראו גם: שסעים בחברה הישראלית
