“אני לא עובדת עם נערות שהן ממש זונות": כיצד עו"סיות תופסות זנות ונערות בזנות \ רעות לוגסי, עינת פלד,
- בישראל, נערות בזנות נחשבות לקטינות בסיכון ולאוכלוסיית יעד של שירותי הרווחה
- מודעות לכך שמדובר בפגיעה מינית:בשני העשורים האחרונים חלה עלייה במודעות החברתית לכך שזנות של בני נוער היא סוג של פגיעה מינית בהם, אך המחקר העוסק בהתערבות מקצועית בתחום זה עדיין בראשתו
- שירותים מוגבלים:גם השירותים הקיימים לאוכלוסייה זו בארץ ובעולם מוגבלים, מאחר שנותני השירותים לבני נוער אינם מודעים דיים להיקף הבעיה ולכך שמדובר בסוג של פגיעה קשה
- ניצול מיני מסחרי:זנות של קטינים מוגדרת ברחבי העולם בשני העשוים האחרונים כ'ניצול מיני מסחרי' של ילדים וכהיבט אחר של סחר בבני אדם
- ההבדל במונחים:לעומת המונח 'זנות קטינים' העלול להוביל לתפיסה מוטעית של קטינים בזנות כעבריינים ולא כקורבנות, המונח 'ניצול מיני מסחרי של ילדים' הוגדר כהתעללות קשה בילדים.
- המשגה מתוך נק' המבט של האוכלוסיה עצמה:גוברים הקולות הקוראים להמשיג את מצבם של בני הנוער, בוייחוד של נערות בזנות, מתוך נקודת המבט האישית שלהם, ובאופן המאפשר להם להגדיר את משמעות התנהגותם ולראות בה ביטוי גם לכוחות התמודדות במצבי מצוקה קשים.
- עם זאת, נראה כי המונח 'זנות' הוא עדיין המונח הנפוץ ביותר לתיאור התופעה, הן בדוחות והן בתקשורת הישראלית – בייחוד בהקשר של נערות. לכן, במחקר הנוכחי נעשה שימוש בביטוי 'נערות בזנות' כדי להבין טוב יותר את משמעותו בעיני העובדות הסוציאליות המטפלות בנערות אלו.
- מתחיל בגיל ההתבגרות:מחקרים שנעשו בקרב בני נוער ובקרב נשים בוגרות בזנות העלו כי ההתדרדרות לזנות מתחילה פעמים רבות בגיל ההתבגרות, דבר המדגיש את הפגיעות האינהרנטית של אוכלוסיה זו.
- זנות כהישרדות:יש ראיות משמעותיות לכך שזנות היא מעשה של הישרדות, בייחוד עבור נערות ונשים הלכודות בתנאים של עוני, התמכרות, חוסר בית, איומים וכפייה, ופעמים רבות בעקבות חוויות קודמות של התעללות.
- הן סובלות מתקיפות מיניות ופיזיות, מהתמכרות לסמים ולאלכוהול, מבעיות בריאות, מהפרעת דחק פוסט-טראומטית, מתיוג חברתי ומבידוד
- חוסר מידע על היקף התופעה: בהעדר הגדרה ברורה של תופעת הזנות ובהתחשב בתיוג החברתי והבידוד שחווים קורבנותיה, אין בישראל מידע מדוייק על היקף התופעה של קטינים המוערבים בזנות.
- בשנת 2012 איתרה על"ם, העמותה העיקרית המספקת שירותים לנוער בסיכון גבוה בישראל, כ-700 בני נוער העוסקים בזנות, אך הוערך שמספרם מגיע לאלפם
- על פי דיווחי משרד הרווחה, בשנת 2013 טיפלו עובדי נוער וצעירים ב-425 נערות בזנות, שהן כ-2% מאוכלוסיית הנערות המטופלות
תפיסות של זנות
- על אף המודעות ההולכת וגדלה למצוקתן של נערות בזנות כקורבות לניצול מיני מסרחי של ילדים, לדיכוי ולהתעללות, נראה כי ההמשגה של זנות נערות מאתגרת את בעלי המקצוע, מאחר שההגדרות של זנות הן רבות, משתנות על פי הקשר ולכולן נוכחות ניכרת בשיחים הדתיים, התרבותיים והציבוריים בישראל
- תפיסות הזנות:
- במהלך ההיסטוריה ובתרבויות שונות, אופיינה דמות הזונה הטיפוסית כאישה מופקרת.
- גישות ליברליות רואות בזנות עסקת חליפין לגיטימית שבה מין נקנה ונמכר על בסיס הסכמה בין הצדדים המעורבים.
- בעשורים האחרונים הגדירו חוקרות פמיניסטיות רדיקליות את הזנות כמעשה אלימות כלפי אישה המתבטא ביחסים של ניצול, של השפלה, של דיכוי ושל שליטה, שאותם חווה הקורבן כטראומה עזה.
- ההטרוגניות של תפיסת הזנות עלתה גם ממצאי סקר של כלל אוכלוסיית ישראל בנושא: רוב המשיבים הסכימו כי נשים ונערות עוסקות בזנות תחת לחץ ולא מתוך בחירה אישית, אך רק 42% מהם תפסו זנות כעיסוק הכרוך בניצול נשים ונערות
- אשר לקטינים, נראה כי יש בלבול מסויים בין זנות קטינים לבין ניצול מיני:
- בזנות, כמו בהתעללות מינית, הקטין עשוי לשמש לסיפוק היצרים המיניים של המבוגר באמצעות כוח, הונאה, שוחד, איומים או לחץ.
- אולם במקרה של זנות, הניצול המיני של קטינים בידי לקוח או סרסור, נעשה לרוב, בין היתר, בתמורה לכסף או לשווה כסף.
תפיסות של עובדות סוציאליות ביחס לזנות נערות
- לצד קיומן של כמה עמותות המתמחות בטיפול בבני נוער 'בקצה הרצף' – העיקרית שבהם היא על"ם – רוב הנערות במצבי מצוקה בישראל, ובכלל אלו הנמצאות בזנות, מטופלות בשירות לנערות במשרד הרווחה.
- השירותים הניתנים לנערות כוללים טיפולי אישי, קבוצתי ומשתפחתי, השמה מחוץ לבית, הכשרה מקצועית, מקלטי חירום ומועדוניות.
- אפשר לשער כי עובדות סוציאליות מושפעות בעבודתן עם נערות מהתפיסות התרבותיות הכלליות ביחס לזנות
- לא נמצא מחקר על תפיסתן של עוס"יות ביחס לנערות בזנות
- תפיסת מערכת האכיפה והשיפוט:עיקרה של הספרות על תפיסות אנשי מקצוע ביחס לבני נוער בזנות מתבססת על מחקרים שנעשו בקרב עובדי מערכת האכיפה והשיפוט בארה"ב, שבה העיסוק בזנות אינו חוקי ובני נוער בזנות מוגדרים בידי הרשויות פעמים רבות כעבריינים
- זאת ועוד, מחקרים שנעשו בשנים האחרונים על תפיסות של אנשים משטרה ומערכת המשפט וסטודנטים למקצועות אלו, מצביעים עי למרות שינוי חקיקה ומדיניות בארה"ב בתחום הניצול המיני המסחרי של קטינים, אנשי מקצוע אלו נוטים לתפוס את העיסוק בזנות כבחירה וכאשמת הנער או הנערה.
- עם זאת הוצע, כי ייחוס אשמה לבני נוער המעורבים בזנות פחת כאשר ניתן לנחקרים מידע על היסטוריית הקורבנות של הנער או הנערה.
- מחקרים אלו ואחרים מצביעים כי לאנשי מקצוע בתחום חסרים ידע, הכשרה וכלים מתאימים ואפקטיביים להתמודדות עם בני נוער בזנות כקורבנות
- ברקוביץ-רומנו, קרומר-נבו וקומם (2013) מצאו כי:
- שנות ה-70: טיפול ייחודי וייעודי עבור נערות החל להתפתח בשנות ה-70 של המאה ה-20 תוך הגדרתן כסוטות, עברייניות או זונות, והתמקד במבנים הפתולוגיים, ההתפתחותיים, האישיותים והמשפחתיים שלהן
- בשנות ה-80: החלה מגמה של החלפץ שיח הסטייה בשיח של פגיעות, הרואה בהתנהגותן של נערות תגובה לסביבה פטריאכלית הדכאנית שבתוכה הן חיות.
- מתחילת שנות ה-90 ועד היום: הולך ומתפתח שיח של סוכנות, השם דגש על כוחותיהן ויכולותיהן של הנערות. שיח זה מבקש להסיר את התיוד וההדרה של נערות במצבי מצוקה, לבחון את הצטלבות מקומי השוליים שלהן, ולראות בהן קורבנות של מציאות חברתית שהובילה אותן להתמודדות עם מצבי חיים קשים, גם אם הדרכים שמצאו לכך אינן יעילות.
- מגמות אלו בשיח הטיפולי באות לידי ביטוי גם במונחים שבהם משתמשים אנשי מקצוע להגדרת נערות בזנות.
- המונחים הנפוצים בשנות ה-70 וה-80 היו 'עזובה מינית', 'הידרדרות מינית', 'הפקרות מינית' ו'יחסי מין בלתי מובחנים', והם משקפים תפיסה של זנות כמאפיין אישי של נערות המעיד על מצוקתן, אך לא פחות מכך גם על סטייתן מהנורמות המצופות.
- משנות ה-90 גוברת הנטייה לראות בנערות בזנות כנערות במצבי סיכון, פגיעות וקורבנות של נסיבות משפחתיות וחברתיות שאינן בשליטתן.
- ג'סון (Jesson, 1993) מצאה כי העו"סים נטו להתייחס אל הנערות באופן מאשים ומעניש לאור הקונפליקט בין הערכים הבסיסיים שלהם ביחס למיניות ומגדר, הרגשות שהתעוררו אצלם במהלך הטיפול בנערות ותחושת האחריות החוקית שלהם כלפיהן.
- כמה מחקרים איכותניים על תפיסות של עובדות סוציאליות בישראל ביחס לנשים בזנות העלו כי הן חשו רגשות רתיעה ודחייה כלפי נשים בזנות בשל התיוג החברתי-תרבותי הקשור אליה והריחוק המקצועי היחסי שלהן מהנושא, וכן שתפיסתן את הנשים בזנות נעה בין ראייתן כקורבנות של נסיבות חיים קשות לראייתן כנשים עצמאיות הבוחרות מרצונן בעיסוק לא נורמטיבי לפרנסתן.
- הספרות בתחום מציעה כי זנות של נערות מציבה אתגר בפני עו"סיות המטפלות בנערות בסיכון:
- מחד גיסא, מדובר בתופעה סטיגמטית הנושאת קלון חברתי והפורצת את גבולות המקובל מבחינת התנהגות מינית בכלל ובייחוד כשמדובר בנערות
- מאידך גיסא, העובדות הסוציאליות חשוםות לידע מקצועי, תיאורטי ומחקרי המציע כי נערות בזנות הן קורבנות של אלימות, ניצול וטראומה.
ממצאים
- "אני לא עובדת עם נערות שהן ממש זונות" – חזרו ואמרו בראיונות העובדות המטפלות בנערות במצוקה ובכך ביטאו את הקושי שלהן לחבר בין אופן תפיסתן את הזנות לבין אופן תפיסתן את הנערות שבטיפולן.
נערות בזנות: האם קיימת תופעה כזו?
- כאשר נעשתה פנייה אל מנהלות היחודות לנערות וצעירות ואל העובדות בבקשה להשתתף במחקר, הן ענו כי בשירות שלהן יש נערות המקבלות טובות הנאה ויש נערות המאופיינות בהפקרות מינית, אבל אין נערות בזנות
- הראיונות עצמם אופיינו בנרטיב מתפתח שהתחיל בערעור של המרואיינות על עצם קיומה של תופעת הזנות בקרב הנערות שבהן הן טיפלו, והמשיך בבחינת התופעה, תוך ניסיון לחבר בעדינות ובזהירות בין המונחים 'נערות' ו'זנות', לאור הסיכון הכרוך בכך עבור הנערות שבטיפולן.
נערות וזנות – מושגים שקשה לחבר
- הניסיון להבין מדוע החיבור בין המושגים 'זנות' ו'נערות' היה כה מאתגר עבור המרואיינות העלה שלושה הבטים בהגדרתן את הזנות, שדרכם היה אפשר להבין את האמביוולנטיות שאיפיינה את השיח שלהן בנושא:
- מהי זנות?
- מיהן המעורבות בזנות?
- האם יש בחירה בעיסוק בזנות?
- מהי זנות
- זנות כמאפיין אישי שלילי ומהותי:
- מרבית המרואיינות תיארו את תופעת הזנות ואת הנשים העוסקות בזנות תוך שימוש במושגים שליליים וציון הרגשות הקשים שהיא מעלה
- הן קושרות זנות לסופניות ולמוות ואילו את גיל הנעורים הן תופסות כמאופיין בתקווה לצמיחה ולשינוי
- התפיסה מרכזית של המרואיינות לגבי זנות היא בינארית: אישה או נעשה יכולה להיות זונה או לא זונה – אין 'קצת זונה'.
- חלקן של המרואיינות אף סברו כי מדובר במצב שהוא במידה רבה בלתי הפיך
- את הנערות שבטיפולן הגדירו מרבית המרואיינות כסובלות מ'פיזור מיני' או 'התנהגות מינית לא מבוקרת' – מונחים הנתונים לפרשנות אישית, שאינם מעוררים את הרגשות הקשים שמעורר המונח הזנות.
- ייתכן כי במונחים אלו הובלעו אצל המרואיינות הנחות סמויות על אותן נערות ורמת המודעות שלהן למצבן.
- כאשר ההגדרה מרוחקת מהגדרה של זנות, הרי יש סיכוי שהן לא תגענה לזנות.
- זנות כעבודה:
- מתיאורי המרואיינות את הזנות עולה כי הן התייחסו אליה בעיקר כאל עבודה
- הן תיארו זנות כקיום יחסי מין מרובים, במסגרת סדר יום ומקום מאורגנים ובעבודה תמורה כספית.
- הגדרה זו נגדה את אופן תפיסתן את הנערות שבטיפולן ואת התנהגותן
- אף אחת מהמרואיינות לא דיווחה כי הייתה בטיפולה נערה העוסקת בזנות באופן קבוע ומאורגן תמורת כסף.
- לתפיסת המרואיינות, נערות המשתייכות למסגרות נורמטיביות בהכרח אינן עוסקות בזנות כעיסוק קבוע, גם אם הן מקיימות יחסי מין תמורת טובת הנאה כלשהי, ומכאן שאינן זונות.
- המרואיינות גם סברו שיש הבדל בין קבלת טובות הנאה רגשית עבור מין, לבין קבלת תמורה חומרית ובוודאי לקבלת כסף.
- מיהן המעורבות בזנות" לא הנערות שלי!
- נראה כי הגדרתה של נערה כזונה הושפעה מתחושות הקרבה, הקשר האישי והאחריות של המרואיינת כלפי הנערה, אשר באו לידי ביטוי בשימוש במונחים מקרבים או מרחיקים
- כל אחת מהמרואיינות הסבירה בדרכה כי הכרות אישית ומעורבות ריגשית מקשים עליה לראות את הנערות שבטיפולה כמעורבות בזנות, גם כאשר עלו שאלות וספקות אודות דרך התנהלותן אורח חייהן
- היכרותן האישית את הנערות וסיפורי החיים הקשים שלהן היוו עבור המרואיינות נסיבות מקלות אשר יש בהן בכדי לפטור את הנערה מתיוג הזנות וממחירו החברתי הכבד.
- אך במקביל, המרואיינות לא התעלמו מהתנהגותן הבעייתית והמסכנת של הנערות אלא ראו אותה כמעידה על מצוקתן
- בהגדרתן את מצב הנערה, התחשבו המרואיינות גם בהגדרה העצמית של הנערה את מצבה. רבות מהן, סיפרו כי הנערות אינן מודעות להשלכות של התנהגותן וודאי שאינן מגדירות את עצמן כזונות
- נראה כי פערים בין תפיסת המרואיינות את הנערות לבין הגדרת הנערות את עצמן יצרו פעמים רבות מעין 'קשר של שתיקה' בנושא הזנות
- המרואיינות תיארו קושי באיך לספר לנערה שלהן שהיא זונה, מה להגיד לה ואיך ביחס לזה שהיא לא תופסת את עצמה ככה
- לשיח המתקיים בין העו"ס לנערה אודות זנות ולתיוג הנערה כזונה עלולה להיות השלכות רבות, הן מבחינת תגובתה הרגשית של הנערה, הן מבחינת מערכת היחסים שלה עם העו"ס והן מבחינת ההתערבויות שינקטו
- התפיסה הרווחת בקרב המרואיינות הייתה, כי כל עוד הנערות עצמן אינן תופסות את עצמן כזונות, אל למטפלות בהן להשתמש במונח זה כלפיהן
- האם יש בחירה בזנות?
- לגבי מידת הבחירה של נשים בזנות ביטאו המרואיינות תפיסות מגוונות ומורכבות אך תפיסתן את הנערות הייתה אחידה וחד משמעית – נערות לעולם אינן בוחרות להיות מעורבות בזנות
- מרבית המרואיינות ציינו כי קשה להן להאמין שיש נשים אשר בוחרות מרצובן המלא לעסוק בזנות ואחרות סברו כי זו בחירה מאולצת, מתוך רפרטואר מצומצם של אפשרויות
- אשר לנערות, נושא הבחירה בזנות הציף גם את השאלה העקרונית – האם נערות במצוקה, קטינות, יכולות לעשות בחירות בחייהן? במרואיינות תהו גם אם הנערות מבינות במה הן בוחרות
- מרואיינות רבות ייחסו לנערות היעדר תובנה של מעשיהן, ועל כן היעדר בחירה מודעת. מכאן, שלתפיסת המרואיינות, כשמדובר בנערות לא מדובר בזנות (כעיסוק) אלא במצב של מצוקה וסיכון
- המרואיינות תפסו את הנערות שבטיפולן כצעירות מבובלות, עד כדי היעדר יכולת בחירה, הנמצאות בתחילתו של מסלול הידרדרות לזנות
- זנות כמאפיין אישי שלילי ומהותי:
כיצד מדברים על זנות בטיפול?
- בניגוד להגדרות של בעיות אחרות כמו דיכאון, הפרעות אכילה או התמכרות, המרואיינות תופסות את המונח 'זונה' כשיפוטי ופוגע.
- נראה כי כולן הסכימו שחשוב לברר את הנושא כחלק מהטיפול. אולם תפיסה מקצועית זו התנגשה עם רתיעתן הכללית מנושא הזנות, עם הקושי של חלקן לדבר באופן ישיר על מין ומיניות ועם חששן מפני פגיעה בנערות או עימות עמן.
- במצב רגיש זה חיפשו המרואיינות מילים וניסוחים שיאפשרו
- מחד גיסא, דיאלוג עם הנערות על הקשיים והסכנות הכרוכים בהתנהגותן המינית
- מאידך גיסא, יכבדו את נקודת מבטן, לא יחריפו את מצוקתן ולא יפגעו בשיתוף הפעולה שלהן עם העו"ס
- לדיבור הזהיר והלא ישיר היה מחיר – הוא נתפס כמאט את ההתערבות ועל כן מאריך את משך הזמן שבו הנערה נמצאת במצב מסכן
- מנגד, סגנון תקשורת ישיר נתפס גם הוא בעיני המרואיינות כלא יעיל במצב של הכחשה
דיון
- השיח של המרואיינות איפיין את השיח הפתולוגי
- לא התייחס לשיח הפגיעות כי המעיטו בהתייחסות למציאות הממוגדרת בחיי הנערות או להבניות החברתיות של מגדר המובילות את הנערות לעסוק בזנות או לתיוג של זנות
- המונחים החלופיים שמציעות המרואיינות אינם מדגישים כוחות וסוכנות או את השפעתם של מיקומי שוליים בהבנת המעורבות של נערות בזנות ועל כן אינם מייצגים שיחים פמיניסטיים עכשווים של הצטלבות מיקומי שוליים
- נדמה כי מרבית המרואיינות ראו בהתנהגותן המינית של הנערות ביטוי למצוקה ולא אופן התמודדות או הישרדות בנסיבות קשות
- חלק מהמרואיינות הדגישו כי לא נכון לייחס לנערות, בהיותן קטינות, בחירה 'אמיתית' בהתנהגותן המינית
- בניגוד להמשגות שבן נעשה שימוש במסמכי המדיניות של משרד הרווחה והשירותים החברתיים ולתפיסת הבעיה ע"י עמותת על"ם, שהייתה הראשונה להקים שירותים עבור קטינים בזנות בישראל, נמצא כי המרואיינות התנגדו באופן ברור לקישור זנות לנערות שבטיפולן
- על פי המרואיינות, אי אפשר להגדיר נערות כעוסקות בזנות בגלל שתי סיבות מרכזיות:
- לדעתן יש סתירה בין מאפייני העיסוק בזנות למאפייני הנערות שבטיפולן:
- הדימוי הדומיננטי של אישה בזנות שעלה בראיונות הוא של אישה שעובדת באופן מתמשך, תדיר וקבוע בזנות, שהזנות מוטבעת בה ושחייה הושחתו על ידי הזנות
- לעומת זאת, המרואיינות מתייחסות אל הנערות כאל צעירות שעתידן לפניהן ושהתנהגותן המינית, על אף הבעייתיות שלה, רחוקה מלהעיד על דפוס התנהגות שיטתי, קבוע, מאורגן ומקובע
- בשנים האחרונות ניכרת בישראל בכלל, ובעבודה סוציאלית בפרט, השפעתן של פעולות פמיניסטיות רדיקליות הקוראות לראות בזנות היבט קיצוני של אלימות נגד נשים, להגדרתה כבעיה חברתית ולהקמת שירותים ציבוריים לטיפול בקרבונותיה
- ייתכן כי התפיסה האופטימים והחיובית למדיי של העו"ס לגבי המשמעות של ההתנהגות המינית של הנערות שבטיפולן היא חיונית עבורן כמטפלות – הן כעדות להצלחת הקשר הטיפולי והן כמשאב המאפשר להן להאמין ביכולתן לתרום לשינוי חיובי במצב הנערות
- לדעתן יש בכך סוגיה אתית מאחר שלמונחים 'זנות' ו'זונה' משמעויות של חטא, גנאי וקלון
- המילה 'זונה' היא לא רק כינוי לאישה המקבלת כסף תמורת שירותי מין אלא גם קללה נפוצה הנחשבת לגסה ופוגעת במיוחד
- אפשר להקביל את ההתייחסות החברתית לזנות למונח 'בזנות' (abjection) שפיתחה קריסטבה (1980) לצורך הבנת מגנוני הכינון של ה'אחר, הממלא תפקיד של המוקדמה, הסוטה והחולני, בחברה הרואה עצמה כשפויה ונורמלית.
- נראה כי גם עו"ס שאינן תופסות זנות כסטייה וכנושאת קלון, מודעות למחיר הקלון החברתי הכרוך בזנות ולכן נזהרות בשימוש במונח עם הנערות שבטיפולן.
- גם אן ביקשו להשתמש במילה 'זונה' כחלק מאבחנה מקצועית המגדירה את מצבן של הנערות ולצורך מתן מענה הולם לצורכיהן, הן הניחו כי הנערות שבטיפולן תופסות את הזנות כפי שמקובל בדיח ההגמוני המתייג. במצב עיניינים זה, העו"ס עשויות להשתמש במילה זנות כדי לסייע ואילו הענרות יחושו מקוללות
- עובדות נערה מוצאות את עצמן מחפשות דרכים לדבר עם הנערות שבטיפולן על זנות בלי לדבר על זנות. בנוסף עליהן לפרוץ מחסומים כבדים של כעס, בושה והתנגדות הקיימים בלב הנערות כדי ששיח אודות הנושא יוכל להתקיים.
- הקושי בדיבור על זנות, הרצון שלא לדעת ולא לראות, וגם הבושה והמבוכה, אינם נחלתם של עוס"ים בלבד. נדמה כי הוא נוכח בשיח החברתי הכולל בנושא, שבו לוקחים חלק חברי כנסת, אנשי אכיפת החוק וגם הנשים והנערות בזנות, והוא משבש את היכולת לקיים דיון ענייני בנושא
- נדמה כי עד אש לא יתחולל שינוי עמוק ומשמעותי בדיח החברתי, שיביא לראיית זנות כמצב של מצוקה ויסיר ממנה את התיוג הקשר שדבק בה, יהיה קשה לחולל שינוי דרמטי במצבן של נשים ונערות בזנות ולאפשר להן מערך תמיכה אפקטיבי העונה על צורכיהן.
ראו עוד: סיכומי מאמרים בעבודה סוציאלית
