ילדים ישראלים גולשים באינטרנט: מפאניקה מוסרית להורות אחראית/ דפנה למיש, רבקה ריב"ק ורותם אלוני – ע"מ 137-148
המחקר מבוסס על שאלון שמילאו 532 זוגות של ילדים ובני נוער והוריהם, ובו נשאלו על מגוון נושאים הקשורים בשימושים באינטרנט ובעמדות כלפיו ועל הסכנות והפוטנציאל הגלומים בו. תשובותיהם מגלות שהאינטרנט הוא מדיום מרכזי בחייהם של הילדים, ושקיימים פערים גדולים בין דיווחי ההורים לדיווחי ילדיהם באשר למיומנויות השימוש בו, לאופי השימוש, להתנהגויות הסיכון הכרוכות בו ולדרכי ההתמודדות עמו. המאמר סוקר את עמדות הילדים והוריהם כלפי הנושאים: פעילויות שקשורות ב"בתוכן יוצא" שזה בעצם מידע שהילדים מעבירים אל מחוץ למסגרת המשפחתית, ו"בתוכן נכנס" שזה חשיפה אל תכנים שאינם הולמים את גילם של הגולשים כלומר הסכנות שהם מזהים ברשת. מה הורים יודעים על הגלישה של ילדיהם וכיצד הם מגיבים לה? הממצאים מראים שההורים יודעים פחות מילדיהם ויודעים מעט על ילדיהם אך עם זאת, ההורים אינם נתונים בפאניקה מוסרית, הם סומכים על עצמם ועל ילדיהם וסבורים שתוכניות התמודדות תעזור להם לנצל באופן המיטבי את המדיום המורכב הזה.
אחד הנושאים המעורר מחלוקת הוא מעמדם של ההורים בסביבה התקשורתית החדשה. יותר מטכנולוגיות תקשורת קודמות, האינטרנט מקנה לצעירים נגישות לתכנים, לאנשים ולפעילויות. הנגישות המידית מקשה על ההורים לתווך בין הילדים לבין התכנים והאנשים אליהם הם נחשפים. בין השאר מדגשיה הספרות המחקרית את קלות העברה הדו כיוונית של מידע מכל סוג, הקשר שאפשר ליצור עם אנשים זרים במידי, ואת הדרכים שבהן אפשר למיין את המידע הדיגיטלי ולאחזר אותו. העדרם של ההורים אינם נתפסים בהכרח כשלילים, חוקרים אופטימיים טוענים כי הקלות והנגישות בלמצוא מידע באינטרנט מצמצם פערי ידע בין-מעמדים ותומך בדמוקרטיה. ישנה גם חשיבות רבה לכך שצעירים יכולים לקבל יעוץ וסיוע דרך האינטרנט וכמו כן בני נוער "חריגים" מוצאים דמויות באינטרנט להזדהות איתם. גישה "פסימית" מפרשת את האינטרנט כ"אובדן הילדות". הילדים נתפסים כבעלי מיומנויות גבוהות יותר מהוריהם, מומחיות זאת מערערת על מערכי הכוח המשפחתיים ועל הסמכות ההורית. הגלישה באינטרנט בדר"כ לא נעשית יחד עם אנשים אחרים, לפיכך מודעות ההורים לתכנים ולפעילות באינטרנט מוגבלת, ויכולתם לפקח על התכנים מוגבל. במקרים רבים הורים אינם מכירים את האפשרויות הגלומות באינטרנט כמו היכולות "להסתיר עקבות", "מחיקת היסטוריה" וכ"ו. ישנה תופעה הנקראת "חרדה ציבורית" המכונה פאניקה מוסרית זה מאפיין אירועים שלילים ודרמטיים הקשורים באינטרנט( כמו פדופיליה, התאבדות, פשע, רצח בעקבות יצירת קשרים באינטרנט עם אנשים זרים) ההורים רואים את ילדיהם כתמימים הזקוקים להגנה וליד מכוונת בשל התכנים הלא הולמים שנמצאים באינטרנט.
מטרת המחקר הנוכחי הוא ללמוד על המקום של האינטרנט בהקשר הבין- דורי בישראל, בזיקה לתיווך של ההורים ולאוריינות של ילדיהם. המחקר מתמקד בהשוואה בין דיווחי הילדים לדיווחי ההורים על שימושים באינטרנט, על עמדות כלפיו ועל הסכנות והפוטנציאל הגלומים בו. המאמר בוחן אם יש בסיס אמפירי לפאניקה מוסרית בישראל. חברות מחשבים ותוכנה חוברות למשרד החינוך ולטלוויזיה המסחרית בהצגת תרחישי אימה מסוגים שונים. ובכל הזמן שב ועולה לדיון ניסוח חקיקה שעוסקת בצנזורה של תוכני האינטרנט.
דגמו 532 ילדים ו532 הורים לאותם הילדים, הכלי מחקר הוא שאלונים שחולקו לאותם ילדים והוריהם, השאלון הקיף מס' רחב של נושאים בזיקה לאינטרנט. מאחר ומדובר בדגימה לא אקראית אין להסיק מן המדגם אל האוכלוסייה, ולפיכך נמנעו ממסירת נתונים מסכמים אל כלל האוכלוסייה.
ממצאים – תתמקד בפערי התשובות שבין ההורים לילדים באשר להתנהגויות שונות ברשת, פערים היכולים לשמש מדד, גורם ומניע לשיח על פאניקה מוסרית. הורים נוטים להפעיל עקרונות פיקוח על ילדים בגילים שונים ולהתיר את הפיקוח ואת ההגבלות עם העלייה בגיל הילדים. בנוסף הורים מקפידים בדר"כ לפקח יותר על בנים, שנחשבים למי שנוטים יותר להתנהגויות סיכון ולאלימות, ולקשיים יותר לשליטה ולריסון, בנות לעומת זאת, מופעלים מגיל צעיר תהליכי חברות המכוונים אותן לציות, להסתייגות מאלימות ולהתנהגות שעולה בקנה אחד עם המוסכמות החברתיות. עם זאת, עם ההתבגרות נוטים ההורים דווקא לגונן יותר על הבנות, הנתפסות כפגיעות לסיכונים כגון אלימות מינית. לכן, שני המשתנים המרכזים הם גיל ומין.
השימוש באינטרנט-
לוח 1- "ממוצע משך הגלישה באינטרנט" (בשעות ודקות)- הילדים מדווחים שהם גולשים באינטרנט עד שעתיים בממוצע ביום חול. בנים גולשים באינטרנט יותר מבנות, ילדים מבתים בעלי הכנסה שמעל הממוצע גולשים יותר מאלה שבממוצע ומתחתיו, וילדים יהודים גולשים יותר משאר הקב' האתניות בישראל . ההבדל הדרמטי קשור להבדלי גיל : בחטיבת הביניים ותיכון ילדים גולשים יותר זמן באינטרנט לעומת ילדים ביסודי. לא נמצאו הבדלים בגלישה בין ילדים דתיים לחילונים
לוח 2- "אמצעי תקשורת מועדף" (באחוזים מכל קבוצה) -ילדים דיווחו כי לצד הצפייה בטלוויזיה השימוש באינטרנט תופס מקום מרכזי לעומת משחקי מחשב וטלפון נייד. להיקף השימוש ומידת המרכזיות יש להוסיף את מידת השליטה, לפי התרשים הילדים העריכו את כישורי השליטה שלהם באינטרנט כגבוהים יותר בהשוואה להוריהם, אבות העריכו את מידת השליטה באינטרנט כגבוהה יותר מהערכת האימהות, ובקרב הילדים הבנים העריכו את מידת השליטה כגבוהה יותר מהבנות.
"תוכן יוצא"- אחד ממקורות הדאגה של ההורים הוא החשש מפני מידע שהילדים מעבירים באמצעות האינטרנט לאחרים, במיוחד לזרים שעלולים לנצל את התמימות וחוסר הניסיון שלהם. מן המחקר הנוכחי עלה שילדים ובני נוער היו מוכנים למסור מידע רב באינטרנט גם לאדם זר וגם לארגון כלשהו תמורת הבטחה לזכייה בפרס וזה דבר העלול להוביל לחדירה לפרטיות גם של הילדים וגם של בני המשפחה כולה.
לוח 3-"מסירת מידע באינטרנט": הילדים מפעילים שיקול דעת במסירת מידע לאחרים ולא מוסרים באופן גורף מידע על אחרים ועל כרטיסי אשראי.
לוח 4-"קשרים עם זרים": תלמידי התיכון קיימו קשרים פי שניים יותר מתלמידי יסודי והפער התעצם במפגשים בפועל. בנוסף, תלמידי תיכון הביעו פחות נכונות בצורה דרמטית לדווח להורים על הקשרים. בכל הגילאים 40% מהילדים שנפגשו עם אנשים מהאינטרנט דאגו לליווי של חברים למפגש- יותר אפיין בנות.
לוח 5- "דיווחי ילדים על קשרים בתוכנת מסרים מידית": חלק גדול התנהל עם חברים. חלק קטן יחסית עם בני משפחה וחלק מאוד קטן עם זרים. נתון זהה למחקרים בעולם.
"תוכן יוצא" נוסף הוא התחזות והצגת פרטים לא מדוייקים של מאפייני הזהות העצמית של הגולש(שם, גיל, הופעה, מין), שכיח בגיל חטיבת הביניים ויותר בקרב בנות מבנים, מלבד הזדהות מגדרית הפוכה שם היו יותר בנים מבנות. ההסבר לכך הוא שבעולם הממשי עדיין מוגבלות סנקציות גדולות יותר על בנים שמתנהגים בצורה "נשית" מאשר בנות ש"חוצות את הקווים" ואילו האינטנט מאפשר זאת ללא חשש.
תכנים נוספים כוללים בניית אתרים, הצבעה בסקרים, כתיבה בפורמים שממושגות כהשתתפות במרחב הציבורי וכערוץ של ביטוי אישי כללו אחוז נכבד מהמשיבים(35-45%).
תוכן נכנס
רכיב נוסף בשיח הפאניקה המוסרית מתמקד בדאגה לחשיפתם של הילדים לתכנים שלא הולמים את גילם. בראש החששות מצויה הפורנוגרפיה והשלכותיה.
לוח 6-"דיווחי ילדים על חשיפה לפורנוגרפיה": האינטרנט מהווה מקור מרכזי לחשיפה לפורנוגרפיה בהשוואה לאמצעי מדיה אחרים ובכל קבוצת גיל.
לוח 7-"דיווחי ילדים על דרכי חשיפה לפורנוגרפיה באינטרנט": החשיפה הייתה גבוהה בגילאים גבוהים יחסית ואפיינה יותר בנים מבנות. גם "מקריות" או חשיפה בלתי מכוונת הם פועל יוצא של מין וגיל המשתמש. בנים בוגרים(תיכון) נחשפו יותר לפורנו מאשר ילדים מקבוצות מין וגיל אחרות. ילדים בגיל יסודי דיווחו(11%) על חשיפה לאתרים כאלה לעומת 2% בחטיבה ו0% בתיכון.
רבים חיפשו מידע באופן פעיל, בראש נושאי העניין בחיפוש היה מידע על לימודים, מערכות יחסים בין אישיות ובריאות. 15% חיפשו מידע הנוגע לבעיות במשפחה, סמים, אלכוהול ומניעת הריון. אחוזים בודדים ציינו את האינטרנט כמקור מידע על נטיות הומו-לסביות ויציאה מהארון.
ילדים רבים נחשפו למידע על מעורבות חברתית(איכות הסביבה, אתרים ממשלתיים)- בנים פנו יותר לאתרים פוליטיים ואילו בנות לאתרי זכויות.
לוח 8- "המקור היעיל להכנת שיעורי בית": האינטרנט תפס את מקומו כמקור החשוב ביותר בכל הגילאים, מבטלת מקורות אחרים.
תפיסת הסכנות שבאינטרנט
בתשובותיהם של המשתתפים לשאלה על ה"האם שמעת\ קראת\ ראית משהו שגרם לך לחשוב שהאינטנרט מסוכן" עלו(לפי הסדר)-
א-סכנות של אונס, הטרדה ופדופיליה: קטגוריה זו העסיקה בעיקר בנות מתבגרות.
ב- פשיעה על רקע מיני נקשרה שלא במופרש לסכנות כמו חטיפה, אלימות רצח: קטגוריה זו העסיקה בנים ובנות מגילאים צעירים יחסית והעידו על תחושת איום כללי ולאו דווקא על חשש קונקרטי.
(אפקט האדם השלישי- מאפשר לקורבנות פוטנציאלים לראות את עצמם מחוץ לטווח הסכנה ולדאוג לילדים צעירים יותר)
הרצח של אופיר נחום(ע"י בחורה פלסטינית שפגש באינטרנט) היה הדוגמה המצוטטת ביותר למרות שחלפו שנים מהאירוע הוא ממלא תפקיד מרכזי בשיח בנושא.
ג- מקור לסכנות טכנולוגיות, סוס טרויאני, וירוסים.
ד- הוצאת כספים במרמה, אנורקסיה, הסתה לכתות: תגובות בודדות.
מקורות הידע של הילדים על הסכנות היו ערוצי החדשות ותכניות כמו "כלבוטק", "עובדה" ואירועי "יום אינטרנט בטוח" בבי"ס. מוקדי הסיכון שהצביעו עליהם היו הצ'אטים והICQ.
הורים מול(ועם) ילדים
את תחושת חוסר השליטה של ההורים ביחס לאינטרקציה של ילדיהם עם אמצעי התקשורת אפשר לפרש כמדד וכסיבה לפאניקה מוסרית. הצעקה הציבורית מבוססת על הערכת חסר של הפעילויות המזיקות.
תרשים 2-" אינטרקציות של ילדים עם תכנים "יוצאים" ו"נכנסים": יש פערים גדולים בין הדיווח של ילדים על פעילותם לבין מה שההורים חשבו, חוסר מודעות הורית הנובעת מפעילות מכוונת של שמירת הפרטיות מאחרים וגם בגלל חברות מסחריות.
לוח 9-" דיווחי ילדים על הסתרת מידע": רבים מהילדים פיתחו מיומנות להסתרת מידע וזה נרכש עם הגיל והניסיון. הפער בין בנים לבנות היה גדול במחיקת עקבות מתוכחמת יותר(מתן שם שונה לקובץ, מחיקת קוקיס)
תרשים 3- "שכיחות תשובות ההורים והילדים באשר לדרכי הפיקוח של ההורים": ההורים העריכו את מידת מעורבותם כגבוהה הרבה יותר ממה שהעריכו הילדים. אפשר לפרש את תשובות ההורים כ"רצייה חברתית" וניסיון להציג את עצמם כהורים ראויים ואת תשובת הילדים כניסיון להציג את עצמם כעצמאים ובוגרים.
פערים אלו מעלים את החשש כי ההורים לא מעריכים מספיק את הקשיים באינרנט והם לוקים בהערכת יתר על מעורבותם. רוב ההורים ציינו כי יתרונות האינרנט עולים על חסרונותיו.
תפיסת אחריות הורית: רוב כמעט מוחלט(90%9 טענו שהם סומכים על ילדיהם באינטרנט והאחוזים עולים ככל שהגיל עולה, אחוז דומה מודע לכך שהאחריות ההורית היא לחנך לשימוש נבון ולתווך שימוש זה, תפיסה זו הייתה נמוכה יותר בקרב הורים לבנים מאשר לבנות.
כחצי מההורים הרגישו שאינם מסוגלים לפקח על השימוש, כשחוסר השליטה על בנים היה טיפה גדול יותר מעל בנות.
בשאלה מהם הדרכים שיסייעו להבטיח שימוש נכון באינטרנט 74% ציינו הקניית מיומנויות על ידי מערכת החינוך וכמחציתם אמצעים נוספים כגון החמרת חקיקה נגד פורנו, שיפור תוכנות סינון ועוד.
תרשים 4- "התפלגות התשובות באשר לסיוע להורים": ההורים העדיפו אמצעים שאינם חקיקתיים אלא כאלה המשמרים את עצמאותם האזרחית ואת עצמאות הילדים.
האפשרות של החמרת החקיקה בנוגע לפורנו(הנתפסת כתביעה המאפיינת של שיח הפאניקה המוסרית) נבחר רק ע"י 4% כאמצעי שיעזור הכי הרבה לעומת הפרוייקט האנגלי(שהיווה בסיס למחקר זה) שם 85% שם זה דורג במקום הראשון.
דיון
קיימים פערים משמעותיים בין הורים לילדים במיומנויות השימוש בו ובידע, להתנהגויות הסיכון ולדרכי ההתמודדות ההורית איתו. המגמות דומות למחקר האנגלי ואינם אופייניות רק לישראל למרות שיש כמה הבדלים בולטים, לדוגמה: ההורים הישראלים העריכו פחות את מיומנויות המחשב של הילדים והפער היה גדול יותר, הורים ישראלים נטו להעדיף חינוך בבית הספר על פני החמרת החקיקה.
ממצאי המחקר מראים בבירור כי ההורים יודעים פחות מילדיהם ויודעים מעט על ילדיהם. הקשר בין תשובות הילדים להורים היה מקרי בהחלט.
ההורים אינם היסטריים לא בגלל שהם תמימים או ללא אחריות הורית אלא מפני שהם סומכים על ילדיהם. במצב זה הם חשים שיש צורך בידע כיצד לנצל את המדיום ולא צנזורה.
יש לעגן את הממצאים ברצף היסטורי של התנהגויות הוריות- ברור שלא תמיד הורים יידעו מה ילדיהם עושים.
הורים נתפסים בחברה במונחים של התרחקות מהילדים, למרות שבדורנו הדרישה מההורה זה להיות חבר של הילד.
הפרפקטיבה ההיסטורית מגלה שכניסת טכנולוגיות חדשות מהווה קרקע פוריה לשיח שבוחן שימושים בטכניקות קודמות ומתאים את המשמעות של הטכנולוגיה החדשה לאורח החיים ולמוסכמות החברתיות.
הפאניקה המוסרית היא בחירה אידיאולוגית במסגור של האינטרקציה של ילדים עם המדיום על ידי הגדרתה כתבנית של מפגש בין ילדות פגיעה לטכנולוגיה רבת עוצמה. לא רק הטכנולוגיה והתרבות משתנות אלא גם הקשר ביניהם.
המאמר מציע לפרש ממצאים רבים בדרכים פחות מאיימות(התחזות באינטרנט כמשחק תפקידים שמאפשר לבחון מאפייני אישיות, תקשורת עם זרים משחררת מה"כאן ועכשיו" ומאפשרת להרחיב מעגלי היכרות) לעומת זאת ההסתמכות על האינטרנט כמקור להכנת שיעורים יכול להיתפס כהישענות לא מושכלת על מידע לא מהימן.
המאמר מציב את האינטרנט בשורה אחת עם עוד פרקטיקות חברתיות(קניון, שיעורים בכיתה) שההורים לא מודעים למה ילדיהם עושים ובכך מסייגת את כוחה. האינטרנט מאפשר יצירת קבוצת התייחסות, הצהרה על סגנון חיים והתנסות בחוויות. הניתוח הזה לא קורא למשיכת יד של ההורים מהדרכת הילדים אלא ממחיש את ריבוי הפנים בסוגיה זו ואת הצורך להתייחס בצורה מורכבת ורב ממדית לחינוך הצעירים לשימוש מושכל בטכנולוגיות הללו.
ראו גם:
סיכומי מאמרים: "היבטים סוציולוגיים וחינוכיים של אמצעי התקשורת"
