תועלתנות – תועלתנים רואים באתיקה כמי שתדריך אותנו להביא למרב האושר האפשרי, ורואה את השגת הטוב כקודמת לקביעה מהו המעשה הנכון. המטרה כאן היא אופטימיזציה של היחס בין האושר לכאב – הגדלת האושר והקטנת הכאב ככל האפשר.
התועלתנות כמו הקאנטיאניזם היא תוצר של זמנה – באנגליה של המאה ה-19 רבים חיו באומללות בעוד מעטים חיו בנוחות מופלגת, וההוגים שהשתחררו מסמכות הכנסייה החלו לנסות להקל על האומללות הזאת.
לתועלתנות יש כמה גרסאות. ראשית, נשאלת השאלה כיצד אנו מגדירים אושר – האם זה הנאה, או כל מה שמוצא חן בעיניי? בכל מקרה, נראה שהאושר הוא סובייקטיבי בהגדרה הזו. שנית, תועלתנים רבים ("תועלתני כלל") משתמשים בעקרונות שלהם כדי לגזור עקרונות פעולה. כך למשל גם קאנט וגם תועלתנים יאמרו שגניבה היא בעייתית, אך התועלתנים יעשו זאת רק אם גניבה אינה מביאה לאופטימיזציה של היחס בין אושר לכאב בכלל החברה. על כן, למשל, תיתכן סיטואציה שבה גניבה תהיה דבר לא בעייתי, אם היא אכן תמקסם את היחס הזה.
התועלתנות מצוינת מבחינה מעשית, אך יש לה כמה מורכבויות, שכן היא מוצאת עצמה מתמודדת עם הכרעות קשות כאשר מעמידים את ערך החיים הנעלה מול ערך החיים עצמו. כך למשל, אם סירה עמוסה ורק חלק יכולים לשרוד בה, קאנטיאנים לא ידחפו אף אחד מעבר לסיפון, כי אין זה יכול להפוך לחוק כללי, אך תועלתנים ככל הנראה ידחפו את המספר הדרוש של האנשים שחסרונם לחברה יהיה הקטן ביותר. התועלתנות ניסתה לשפר את התאמתה לאינטואיציות, אך עדיין נאלצת להתמודד עם הכרעות מעין אלה.
המחשבה התועלתנית משפיעה כיום רבות, בין היתר על המדיניות החברתית (אי-העלאת שכר המינימום) וגם על המדיניות החינוכית (השקעת כספים באופן רוחבי במקום מיקודם בתכניות העשרה יקרות).
חזרה אל: פילוסופיה של החינוך – סיכומים
