סיכום מאמר: הלאומיות משנה צורה 1870 – 1918 / אריק הובסבאום

#הלאומיות שבתקופה בין 1880 ל – 1914 שונה מתפיסת הלאומיות של מאציני בשלושה מובנים עיקריים:

1. הלאומיות נטשה את עיקרון אחוז החסימה שהיה מרכזי בעידן הלאומיות הליברלית. מכאן ואילך כל גוף של בני אדם שהחשיבו עצמם ללאום תבע לעצמו זכות הגדרה עצמית ובסוף לזכות במדינה עצמאית וריבונות נפרדת בטריטוריה שלהם.

2. אתניות ולשון נעשו קריטריון עיקרי ואף מכריע שיש בו הבטחה ללאומיות. זה קרה עקב התרבותם של לאומים לא היסטוריים פוטנציאלים.

3. השינוי השלישי נבע ממעבר חד לימין הפוליטי של לאום ודגל . שינוי זה השפיע רבות על הרגשות הלאומיים בקרב מדינות לאום מבוסססות.

#המרכיב האתני לשוני נעשה דומיננטי בשלב מאוחר כל כך של הלאומיות בגלל 3 סיבות:

1.שתי התנועות הלאומיות הלא ממלכתיות הבולטות ביותר במחציתה הראשונה של המאה ה-19 התבססו בעיקר על קהילות של בעלי השכלה, שהיו מלוכדים בזכות שימוש בשפה של תרבות גבוהה וספרותה ולא רק על על גבולות פוליטיים וגיאוגרפים.

לדוגמא : בשביל הגרמנים והאיטלקים, שפתם הלאומית לא הייתה רק עניין של נוחות מנהלית או אמצעי לתקשורת. היא הייתה מעבר לכלי ליצירת ספרות מופת או ביטוי אינטלקטואלי אלא השפה הייתה הדבר היחיד שעשה אותם גרמנים או איטלקים!

שפתם נשאה מטען כבד יותר מהשפה האנגלית שמדוברת באנגליה וגם באמריקה. עבור האיטלקים והגרמנים השפה סיפקה טיעון מרכזי ליצירת מדינה לאומית מאוחדת. במחצית הראשונה של המאה ה-19 זה לא קרה בשום מקום אחר.

התביעות הפוליטיות לעצמאותן של פולין ואירלנד לא היו מבוססות על השפה.

2. בשלהי המאה ה-18 (בעיקר בהשפעתם של האינטלקטואלים הגרמנים) נשטפה אירופה בהתלהבות רומנטית כלפי חיי האיכרים הטהורים הנקיים משחיתות. תחייה תרבותית פופוליסטית זו של האיכרים סיפקה תשתית לתנועות לאומיות רבות אשר קמו בעקבותיה.

תנועת האיכרים לא הייתה פוליטית. מסורת עממית והפיכתה ל"מסורת לאומית" של עם איכרים כלשהו אשר ההיסטוירה שכחה, הייתה מלאכתם של אינטלקטואלים נלהבים של הזרם הרומנטי. הייתה התפשטות בין השנים 1780 ל 1840 של תנועות התחייה התרבותית לשונית. אך זה לא לאומיות עדיין..

3. הזדהות אתנית יותר מאשר הזדהות לשונית. עוד לא היו תיאוריות שזהות לאומים נקבעת על פי מוצא גנטי.

#חשיבותה הצומחת של "השאלה הלאומית" בין 1874 ל 1914 איננה נמדדת רק לפי התעצמותה בתוך האימפריות הרב לאומיות (אוסטרוהונגרית והעותמנית). היא עולה כסוגיה בעלת משקל בפוליטיקה הפנימית של כל מדינות אירופה. (בממלכה המאוחדת (אנגליה) עם הוולשים הסקוטים והאירים ). כמו בצרפת, איטליה וגרמניה, לאומיות מבית יכלה לקבל צורה של עליית תנועת ימין. או לקבל צורה של שנאת זרים פוליטית שמצאה את ביטוייה המגונה ביותר – אנטישמיות.

# במהלך תקופה זו אנו מוצאים שתנועות לאומיות מתרבות באזורים שבהם לא היו ידועות קודם לכן ובקרב עמים אפילו בעולם הלא מערבי. ב-1914 קמו תנועות שלא היו קיימות כלל קודם לכן (ארמנים, גרוזינים, ליטאים, יהודים). היו ניצני לאומיות בהמון מקומות… אפילו בעולם הערבי.

#תנועות רבות הדגישו את המרכיב האתני לשוני ודגש זה הוא שונה וחדש בלאומיות של השנים הללו. המון עמים ייחסו חשיבות לשפה פתאום ,לדוגמת האירים.

#במחצית של המאה ה-19 זכתה לאומיות אתנית לחיזוק עצום עקב התגברותה של הגירה גיאוגרפית רחבת היקף של עמים ועקב תמורות במושג המרכזי של מדעי החברה במאה ה-19 – הגזע. חלוקת האנושות לכמה גזעים הייתה ידועה מזה שנים, השתכללה למערכת של הבדלים "גזעיים" שהבחינו על פי צבע עור. גנטיקה סיפקה לגזענות מערכת רבת עוצמה שנראתה כמערכת של סיבות "מדעיות" להרחקתם של זרים וכפי שהתברר בהמשך גם להורגם וגירושם. אנטישמיות לא רכשה לעצמה אופי "גזעני" עד 1880.

#הזיקה בין לאומיות וגזענות היא ברורה. "גזע" ושפה היו מונחים שהיה קל מאוד להתבלבל ביניהם. כמו שלאומיות נקבעה על פי שפה ומי שלא דיבר בשפת הלאום לא התאים ללאום, כך מי שלא ב"גזע" הוא זר ומנוכר.

#הדבר שקירב גזע ולאום יותר מכל היה הנוהג להשתמש בהן כבמילים נרדפות למעשה. לאומיות לשונית ולאומיות אתנית חיזקו זו את זו.

#אין להתפלא שהלאומיות הלכה וצברה כוח במהירות כזו מאז 1870 ועד 1914. היא הייתה תוצאה של תמורות חברתיות ומדיניות כאחד. ותוצאה של מצב בינלאומי של איבה כלפי זרים.

מבוא לתרבות המערב

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: