ה-8 בספטמבר, 1504:
"בכל גוש של שיש אני רואה פסל, ברור כאילו הוא ניצב ממש לפני, מעוצב ומושלם בתנוחה ופעולה. כל שעלי לעשות הוא לסלק את הקירות הקשים שכולאים את הדמות הנפלאה ולחשוף בפני אחרים כדי שיוכלו לראותה כמוני" מיכאלאנג'לו.
ב-8 בספטמבר, 1504, נחנך בפלאזה המרכזית של פירנצה הפסל הידוע ביותר בתולדות האמנות, "דוד" של מיכאלאנג'לו. אולם הדרך שעברה על הפסל עד לשם הייתה ארוכה. מיכאלאנג'לו לא היה הראשון שהוזמן ליצור את הפסל, הזדמנות שקודם לכן ניתנה לאוגוסטינו די דוסיו שויתר עליה והעביר אותה לאנטוניו רוסליני שגם הבריז בתורו, מה שהותיר את המלאכה בידיו של אמן צעיר ואנונימי בזמנו בשם מיכאלאנג'לו בונארוטי שקיבל על עצמו את החלטורה שתהפוך ליצירה הגדולה ביותר שלו.
מיכאלאנג'לו האמין בתפיסה הנקראת "דיסנגו" לפיה הפסל כבר קיים בתוך גוש הסלע ואילו תפקידו של האמן הוא פשוט לגלות אותו. מיכאלאנג'לו גם האמין כי פיסול הוא צורת האמנות הגבוהה ביותר בשל הדמיון שלו לבריאה האלוהית.
למרות ההלל והשבחים להם זכה "דוד" לאחר שמיכאלאנג'לו שחרר אותו מתוך הסלע, מסתבר כי הפרופורציות של גפי הפסל הם לא לגמרי נכונות. החלק העליון של הגוף גדול בצורה ניכרת מהחלק התחתון שלו. יש הטוענים כי מדובר בבחירה סגנונית מכוונות, בעוד שאחרים טוענים כי מאחר והפסל אמור היה מלכתחילה להיות מוצג במקום גבוה ערך מיכאלאנג'לו התאמה לזווית הראייה של המביט מלמטה.
דוד לא היה בשום אופן נושא חדש באמנות הרנסנס. החדשנות של מיכאלאנג'לו מתבטאת בכך שהוא בחר להציג את דוד ממש לפני העימות עם גולית, כשכל גופו אומר מוכנות לפעולה. האיכות הדינמית שהצליח מיכאלאנג'לו לשוות לפסל שלו היא שקנתה לו תהילת עולם.
סיפור דוד וגולית היה בעל משמעות פוליטית לא קטנה בפירנצה של אותם ימים. עיר המדינה הקטנה נאבקה לשמור על חירות מול מדינות שכנות חזקות יותר ושלטונה של משפחת מדיצ'י התככנית. הניסיון להגן על זכויותיהם כנגד איומים חיצוניים הפך את הסיפור של דוד למשהו שתושבי פירנצה יכלו מאוד להזדהות איתו. עם השלמתו הוצב דוד מיד בפיאצה דלה סיגנוריה והמשמעות הסימבולית שלו לא נעלמה מעיני איש.
ראה גם:
- הפיסול האיטלקי במאות ה-15 עד ה-17
- תולדות האמנות
- אתמול בהיסטוריה: זעקת איפירנגה ועצמאות ברזיל
- מחר בהיסטוריה: ג'יימס הרביעי מסקוטלנד נשחט בקרב פלודן
- כל הימים בהיסטוריה (עמוד ראשי)
