קסנופוביה, או שנאת זרים, היא תופעה מוכרת היטב בכל זמן ומקום בו התקיימו חברות אנושיות. גם בחברה הישראלית לא חסרות דוגמאות ליחס השלילי כלפי כל מי שהוא לא "אנחנו" (דוגמא משעשעת במיוחד אפשר למצוא כאן). הסיבות לכך שחברות הומוגניות (כלומר אחידות מבחינת שייכות אתנית, דתית וכו') נוטות לא לאהוב זרים הן רבות ומגוונות (ראו ערך ויקיפדיה בנושא). אולם על פי הסוציולוג-פילוסוף גיאורג זימל יכולות להיות כמה סיבות טובות לכך שזרים בקרבנו הם דווקא תופעה טובה ורצויה.
בחיבורו "הזר" משנת 1908 טוען זימל כי זרים שנכנסים לחברה שאינה שלהם ממלאים בה מקום מיוחד וחשוב. אחד האפיונים של הזר הוא שבניגוד לתושבי המקום הוא (בדרך כלל) בחר להגיע ובאותה מידה הוא גם (שוב, לרוב) תמיד יכול לעזוב. העובדה הזו נותנת לזר חירות ואפשרות להתנהל בצורה שונה ממה שכל עברו ועתידו קשורים במקום בו הוא חי. נסו לחשוב איך אתם מתנהגים בחו"ל כאשר אף אחד לא מכיר אתכם ולמעשים שלכם לא יהיו בהכרח השלכות ארוכות טווח על חייכם.
אלמנט נוסף של הזר על פי זימל הוא שבדומה לגנטיקה הזר מביא מטענים וערכים תרבותיים חדשים אל תוך המאגר הקיים בחברה מסוימת ובכך הוא מעשיר ומפתח אותה. אחד הדברים האלו שהזר מביא עימו, דבר חשוב ביותר לחברות שעוברות עיור ותיעוש, הוא גישה קוסמופוליטית ויכולת להסתדר עם שינוי והבדלים. העיר המודרנית היא כידוע (וכפי שזימל כתב ב"העיר הגדולה וחיי הנפש") מקום בו יש המון שינויים ולא מעט הבדלים בין בני אדם, ומי יודע להסתדר טוב יותר עם מצב כזה מאשר אדם שעובר בחייו ממקום אחד למשנהו? לכן טוען זימל, שחקר לא מעט את תופעת העירוניות המודרנית, כי זרים שהגיעו ממקומות אחרים מילאו תפקיד חשוב מאוד בבניינת המנגנונים התרבותיים של הערים הגדולות שאנחנו מכירים.
