סיכום: גיאורג זימל -הזר
מתוך: סיכומי מאמרים בסוציולוגיה
הזר על פי גיאורג זימל אינו נווד, זה שבא היום והולך מחר, אלא הוא זה שמצטרף ונשאר, הוא נווד בפוטנציה. כלומר, למרות שעדיין לא המשיך הלאה, הוא עדיין לא התגבר על תחושת החופש של הנוודות. הזר הוא אדם שמצד אחד נמצא בתוך גבולות או מסגרת חברתית ספציפית, מצד שני מיקומו כזר ברור היות ולא השתייך לקבוצה מההתחלה, וכן מייבא תכונות מבחוץ שלא שייכות לאלו של הקבוצה.
האיחוד של הקרבה והריחוק מתבטא אצל הזר בכל אינטראקציה. משמעות הריחוק הוא שהקרוב לו בעצם מרוחק ממנו. משמעות הזרות היא שהאחר המרוחק הוא בעצם קרוב. הזר הוא חלק מהקבוצה עצמה. מעמדו בקבוצה כמשתתף בלתי תלוי נובע מהיותו חיצוני לקבוצה וגם ככזה המתעמת איתה. בעבר, בכלכלת שוק סגורה, שבה סחר החליפין הוא פנימי, הסוחר היה למעשה הזר.
תכונות הזר:
ניעות (mobility) – לזר אין שום קניין, גם במובן הפיסי וגם במובן הסביבה החברתית, כלומר אין לו מקום מוגדר בחברה. למרות שיכולים להיות לזר יחסי חברות משמעותיים עם אנשי הקבוצה, הוא לעולם יראה כאיש מבחוץ ללא קניין אמיתי בקבוצה, ללא קשרי שארות. עובדה זו מקנה לו אפשרות לניידות. הניידות הזו גורמת ליצירת קשרים עם אנשים רבים מכל הרבדים.
אובייקטיביות – הזר לא מחויב למרכיבים המיוחדים ולנטיות הייחודיות של הקבוצה בה הוא נימצא, ולכן אוחז בגישה אובייקטיבית על הנעשה. האובייקטיביות של הזר לא מאופיינת בפסיביות והתנתקות, להיפך, הזר הוא סוג ייחודי של מעורבות בקבוצה. האובייקטיביות נבנית מתוך השילוב בין יחסי קירבה וריחוק, בין אדישות והתערבות/השתתפות. ההתערבות האובייקטיבית היא התכונה המאפשרת לזר ליצור תמונה ופירוש חדש לנעשה.
שתי התכונות הבאות קשורות ומהוות חלק מעניין האובייקטיביות.
פתיחות – בשל הריחוק וחוסר ההשתייכות לקבוצה רבים מרגישים בנוח לפנות לזר ו"להתוודות" בפניו, להיות גלויים ופתוחים עימו, דבר שאולי ימנעו מלעשות עם אנשים קרובים מאוד.
חופש – משמעות נוספת לאובייקטיביות. הזר מוגבל להתחייבויות חברתיות העלולות להטות את השקפותיו והערכותיו של הנעשה. חשוב לזכור שהחופש הזה, המאפשר לזר להביט אפילו על מערכת יחסים קרובה ממעוף הציפור טומן בחובו סכנות – יש הטוענים כי מקורם של התקוממויות ומרד הוא בשליחים ומסיתים. אמנם הזר נטול דעות קדומות, בעל קריטריונים להערכה כלליים ואובייקטיביים יותר ופחות כבול ע"י נורמות והרגלים, אך זוהי למעשה ראייה מוגזמת את תפקידו של הזר.
הכללה: מתח בין קרבה וריחוק –הזר קרוב אלינו ככל שאנו חולקים תכונות דומות בסיסיות, דומה לנו בטבעו האנושי (לאומית, חברתית, תעסוקתית וכו'). הזר רחוק מאיתנו ככל שמאפיינים משותפים אלו הם רק במובנים רחבים מאוד ,כלומר כאשר מה שמחבר בינינו זה רק עצם היותנו בני-אדם.
תחושת זרות הנובעת מדמיון/קרבה/הכללה מתרחשת גם ביחסים האינטימיים ביותר: בני זוג חשים קרובים כל עוד אהבתם ומשיכתם נתפסת בעיניהם כמשהו ייחודי ויצא דופן. הזרות תופיע כאשר הייחודיות של מערכת היחסים ביניהם תיעלם, כלומר כאשר יבינו כי המעלות של הקשר ביניהם הוא מאפיין כללי של הטבע/ הגורל האנושי, תחושות שחשו רבים לפניהם ויחושו אחריהם, כך שלא בטוח כי מצאו את ה"אחד והיחיד" וסביר כי יש באפשרותם לפתח יחסים דומים עם אחרים.
מה שמשותף לשניים לעולם אינו משותף להם בלבד, תמיד יש סיכוי שבתוך היחסים יהיו אלמנטים דומים/משותפים למערכות יחסים אחרות. ברוב המקרים זרות אינו נובעת משוני, אלא דווקא מדמיון, מקרבה, הגורמים למערכת היחסים להיתפס כלא ייחודית, כחלק מדפוס כללי.
מצד שני, קיימת זרות מסוג מיוחד שבה הדמיון בה מבוסס על אלמנטים מאוד כוללניים, דבר שבעצם מחדד את מה שלא דומה או לא משותף בין הזר לשאר הקבוצה. הזר במדינה, בעיר בגזע וכד' אינו נתפס כאינדיבידואל, אלא זר מסוג/זן מסוים, תכונת זרות שיכולה להיות משותפת לזרים רבים. בזרות זו הריחוק והקרבה אל הקבוצה הם שניהם כלליים באופיים.
נטל המס בפרנקפורט הוא דוגמא לסוג כזה של זרות: בפרנקפורט כל אזרח נוצרי משלם מס ביחס ישיר לנכסיו, ברגע שערך הנכסים ישתנה כך ישתנה גם המס המבוקש. בניגוד לכך, כל היהודים נדרשו לשלם מס קבוע, שנקבע במיוחד לאוכלוסייה היהודית. מעמדו של האדם היה יהודי ולא של אדם אינדיווידואלי, וכך כל הזרים היהודים שילמו מס שווה ללא תלות ברכושם.
לסיכום, הזר הוא חלק מהקבוצה, ויש בו מידה מסוימת של ריחוק ומידה מסוימת של קרבה, דבר היצור מתח. ריחוק וקרבה קיימים במידה מסוימת בכל קשר אך רמה ומתח ייחודיים בין תכונות אלו יוצרים יחס פרטיקולארי כלפי ה"זר".
ראה גם:
הזרים שבונים את העיר: גיאורג זימל על הצד החיובי של זרות
חופשי זה לגמרי מיוחד? על הקשר בין חירות ואותנטיות בעיר הגדולה
