סיכום מאמר: "האם תיתכן דמוקרטיה אתנית?"- יפתחאל ושות'

סיכום מאמר זה לקוח מאסופת סיכומי המאמרים במדעי המדינה וכן אסופת סיכומי מאמרים בחברה הישראלית

מבוא:

מטרות המאמר:

כללית- לדון באופן בו משתקף מבנה המשטר הישראלי ביחסים בין ערבים פיסטינאים לבין יהודים
פרטנית- לבקר את המודל של "דמוקרטיה אתנית" של סמוחה, לקרוא תיגר על כך שרוב החוקרים מקבלים את המושג ללא עוררין.

מודל "הדמוקרטיה האתנית"

מנתח את מבנה המשטר בישראל ומשלב תובנות תיאורטיות בנוגע לטיבן של מדינות דמוקרטיות שנשלטות ע"י רוב אתני, עם ניתוח אמפירי על עמדות הציבורß דמוקרטיה אתנית.

לדעת סמוחה, מודל כזה משלב מתן זכויות פוליטיות ואזרחיות שוות לפרטים, וזכויות קיבוציות מסוימות למיעוטים מצד שני- כל זה עם הרעיון שאחת מן הקבוצות האתניות במדינה היא השולטת.

דמוקרטיזציה של מדינות אתניות זה בדרך כלל מעבר לשיטה ליברלית או קונסוסיונלית, אם כי יש סיכוי שאחדות מן המדינות האלה יהפכו ל"דמוקרטיות אתניות"= המיעוט יהיה מקופח אך יוכל לנצל את האמצעים הדמוקרטיים שעומדים לרשותו, כדי להיאבק למען זכויותיות.

ביחס לישראל

מצד אחד מבקר את היחסים האתניים ומצד שני מבקר את הגישה המחקרית הרווחת של החוקרים. סמוחה טוען כנגדם שישראל אינה דמוקרטיה ליברלית או קונסוסיונלית וגם דוחה את הסברה שישראל קולונאלית/לא דמוקרטית. מסקנתו:

אחרי פרסום זה, חוקרים רבים אימצו את המודל.

כותבי המאמר מבחינים בין סממנים דמוקרטים, לבין מבנה המדינה הדמוקרטית הלוקה בחסר בארץ= מדויק יותר לומר "אתנוקרטיה" או "מדינה אתנית".

תמצית הביקורת: חוסר אפשרות לכונן משטר של "דמוקרטיה אתנית" במציאות דו-אתנית או דו-לאומית.

חוסר-שוויון מבני לא יכול לדור בכפיפות עם משטר דמוקרטי. לרוב אי אפשר להפריד בין זכויות פרט לזכויות קולקטיב= חוסר שוויון אזרחי.
הכללת ה"אתנוס" וה"דמוס"- עקרונות פוליטיים מנוגדים שלא יכולים לדור יחד באותו מושגß "דמוקרטיה אתנית" לא אפשרית!
אין לנתח את ישראל כאב טיפוס של יחסים של רוב ומיעוט- כי קיים תהליך ייהוד מתמשך בארץ ולכן לא ניתן לבודד את ניתוח היחסים מן הדינאמיקה ההיסטורית-גאופוליטית שבה איבדו הערבים את אדמתם וכו'.

*תהליך היהוד מסתייע ב"עריצות הרוב" חוקתית.

ד. סמוחה מתעלם מבעיית הגבולות של ישראל- מתייחס ל"ישראל הקטנה" בגבולות הקו הירוק כיחידה ניתוחית, אבל יחידה כזו לא קיימת מבחינה פוליטית= מצב מבני שמונע מישראל לקיים "דמוס".

דמוקרטיה והמשטר הישראלי

2 מטרות לדמוקרטיה בהיותה "דמוס"

הבטחת חירות האזרחים
הבטחת שוויונם הפוליטי

עקרונות הדמוקרטיה (למרות שאין הגדרה אחת קבועה)

אזרחות שוויונית
בחירות חופשיות ותקופתיות
הגנה על מיעוטים מפני "עריצות הרוב"
מערכת זכויות אזרחהבסיסיות- במיוחד חופש התארגנות, ביטוי, תנועה וחופש דת ומדת
ניהול זכויות אלה ע"י מערכת שלטונית מייצגת שבה הפרדת רשויות

לפי גישה שנייה, הדמוקרטיה היא משטר שמשלב בין זכויות פרט לזכויות קולקטיב.

אין דמוקרטיה מושלמת. הדמוקרטיה מובססת על שינויים ביחסי כוחß נוצר מתח בין ייצוג מערכת שלטונית דמוקרטית ובין קיומן של פרקטיקות שלטוניות שסותרות את עקרונות הדמוקרטיה. פרשנות לא נכונה של מתח זה מביא ל"דמוקרטיה עם שמות תואר"- ומודלים כאלה מביאים למתיחה מושגית- מעוותת את כוחו המתאר והנורמטיבי של המודל הדמוקרטי. פאריד זאכריה הוסיף ביקורת נוקבת על עיות זה- משטרים דמוקרטים זוכים ללגיטימציה בינלאומית חיובית, גם אם זה רק השםß "הדמוקרטיה האתנית" היא מושג כזה, מתיחה מושגית.

עוד דוגמאות ל"דמוקרטיה עם שמות תואר"= "דמוקרטיה בירוקרטית", "דמוקרטיה צבאית" וכו'.

איך ישראל בכל זאת דמוקרטיה

ריסון העקרון האתני

בחירות חופשיות, םתוחות ותקופתיות

חופש ניכר (לא מלא) של התארגנות פוליטית

חופש ביטוי

חירויות רבות מעוגנות בחוקי יסוד והמידנה מבטיחה הגנה בסיסית לאזרחיה, וגם תמיכה כלכלית לאוכלוסיות נזקקות.

המחסום המרכזי לדמוקרטיה: תהליך הייהוד

סמוחה מתעלם מבעיה זו.

תהליך זה התחיל מנסיון התנועה הציונית ליישם את העקרון האתני-לאומי עבור יהודי העולם.

תהליך הייהוד מערער על 2 עקרונות:

אזרחות שוויונית
הגנה על מיעוטים= הפלייה חוקתית.

ביטויי הייהוד

הגירה ואזרחות הפתוחים ליהודים בלבד

הפיכת קרקעות ערביות לישראליות-יהודיות

התיישבות יהודית בלעדית

פיתוח וזרימת הון המופנים כמעט רק למכזר היהודי

מערכת צבאית יהודית

מערכת חוקתית שעיגנה את יהדותה של המדינה בסדרת חקיקות יסוד- כל אלה הביאו לפגמים המבניים.

פגמים מבניים נוספים בדמוקרטיה בישראל

"דמוקרטיה אתנית" ושוויון אזרחי

הסכמיות הוא תנאי ליציבות משטר דמוקרטי, על כך מסכימים חוקרים רבים. הסכמיות נוצרת מלגיטימציה שהמיעוט נותן למשטר. אולם לא כך בישראל. הערבים לא מרגישים שייכים ולא מעוניינים להיות שייכים לקהילה היהודית.

"מערכת המדינה מבוססת על סדר מכונן הנוגד מעצם הגדרתו את התנאי של אזרחות שווה".

ß השוויון בלתי אפשרי כאן כי אנחנו מדינה אתנית מפני שנהקריטריון העיקרי לקביעת שייכות הוא לא אזרחות, אלא לאום-אתניות. מערכת המדינה מושתת על יסוד שנוגד את עקרון האזרחות השווה הדמוקרטית.

ישראל יצרה תשתית חוקתית של "מדינת אתנית" וביטויים לכך:

חוק השבות
חוק האזרחות
חוק יסוד הכנסת- ישראל מוגדרת כיהודית.

ß ישראל חסרה את התנאי המוקדם לדמוקרטיה, את האזרחות השוויונית.

פגיעה בעיקרון זה לא רק מעוגן בחוק, אלא נתמך ע"י האליטות היהודיות. אזרחות נחותה לערבים= מונע מהם לבנות זהות קולקטיבית נורמטיבית.

אי שוויון מכונן המבוסס על אתניות

הגינות אנושית
שוויוניות
נגישות למשאבים רוחניים וחומריים
מאימת על תחושת הערך העצמי של הקולקטיב והפרט

ß כדי לעורר שייכות, ישראל צריכה להביא לשוויון.

אי שוויון מביא להתגייסות פוליטית של הקבוצה המודרת ולכן תמיד יהיו כאן בעיות.

תשובת סמוחה להפלייה המבנית

צריך לשפר את מצב המיעוט. אבל שיפור כזה במסגרת הקיימת רק תדחה את העימות. בנוסף, שיפור בתנאים הכלכליים עתידים רק להגביר את המודעות להפלייה.

למה הערבים משלימים עם המדינה?

נתונים לפיקוח שלטוני
פחד מהשלטון וינוי
רצון לשנות את המדינה מערכתית
לא רוצים להתערב במה שקורה בשטחים= הם מערערים על מבנה המשטר= מהפכנות.

"דמוקרטיה אתנית": הדרת המיעוט ועריצות הרוב

סמוחה מנסה להציג מצב מאוזן בין זכויות דמוקרטיות לאתניות.

עריצות הרוב- הערבים מודרים מזירות מפתח. מבנה פוליטי זה מפר את עקרון ההגנה על המיעוט, שהוא עקרון יבוד של שלטון דמוקרטי. עריצות הרוב מעוגנת בישראל בעיקר כי חסרים פה מנגנונים שאמורים להגן עלינו מפני זה: חוקה, אוטונומיה אזורית-תרבותית, זכויות וטן למיכוטים, חלוקת כוח וקואליציות גדולות.

רמות הדיכוי

אידיולוגי- בזו ובסמלי, ישראל לא הכירה בערבים המיעוט לאומי.
סמלי
מבני- מודרים ממוסדות מפתח ישראליים, אשר לעיתים קרובות תוכננו לשרת יעדים אתניים, בעיקר את פרויקט ייהוד המדינה. לא שותפים בקבלת ההחלטות.
מדיניות ציורית- פורמאלי ולא פורמאלי. (חקיקה) אף מפלגה ערבית לא הייתה שותפה בקואליציה וכו'
חוקתית- בנוסף לחוק השבות וחוק יסוד הכנסת, חוקקו חוקים במקרקעין שמאפשרים את התהליך המתמשך של ייהוד הקרקע.

תהליך משבר התפתחותי- בגלל הדרה זו הערבים כל הזמן נתונים למשברים ובכל הרמות.

גבולות "אתנוס" ו"דמוס"

א.סמוחה מקבל כמובן מאליו את גבולות 67- ייתכן שסמוחה רואה את הכיבוש כזמני, אך זה לא מוצדקת (כבר 30 שנה) השלכות מצב זה בלטו בבחירות 96:

המתנחלים– הטו או הכף והיום הם מיוצגים ע"י 8 חכים.

יהודי התפוצות- מיוצגות ע"י גופים כמו הקרן הקיימת והסכונות. הם צברו כוח פוליטי במשטר הישראלי במידה שאינה הולמת קבוצות חיצוניות בכל מדינה דמוקרטית אחרת.

אין לישראל גבולות ברורים וזה חותר תחת עקרון ה"דמוס"

דמוס= גוף מכליל של אזרחים בטריטוריה מסוימת שיש להם הזכות להשתתף באורח שוויוני בחיים הפוליטייים וזאת בניגוד לעקרון ה"אתנוס"

אתנוס= חברות בו נקבעת ע"י מוצא ודם משותפים= המדינה חייבת להיות שייכת לכל אזרחיה.

כלומר, במדינה המודרנית חייב להיות קשר ישיר בין טריטוריה למערכת פוליטית-חוקתית. ואין בישראל.

ב.סמוחה מצייר הנחה לפיה היחסים היהודיים-ערבים בישראל הם יציבים ומתנהלים כמו כל מיעוט ורוב- לא כך. הדה-ערביזציה של הקרקע עדיין נמשכת: החוק ממשיך להעביר שליטה על קרקעות מערבים ליהודים ומדיר את הערבים מרכישת קרקעות או חכירה ביישובים יהודיים.

פעולות האורתודוקסים- 4 מישורים: