יסודות מדעי ההתנהגות: התניה אופרנטית
מתוך אסופת הסיכומים בקורס יסודות מדעי ההתנהגות, וכן מאגר הסיכומים בפסיכולוגיה או הסיכומים במנהל עסקים.
התניה אופרנטית היא אחד מהדרכים ללמידה. כמו ההתניה הקלאסית, גם ההתניה האופרנטית עוסקת בקישור שבין שני גורמים. עם זאת, בהתניה הקלאסית ישנו רק זיהוי של קשר בין שתי תופעות – אין צד אקטיבי. בהתניה האופרנטית, הפרט לומד שבכדי להשיג משהו עליו לעשות דבר מה (עשיית Aß השגת B). מאחר שיש בה אלמנט אקטיבי, היא רצונית בהכרח.
ככלל, ניתן להגדיר התניה אופרנטית כהפיכה של התנהגות ספונטנית להתנהגות מסוימת על ידי חיזוקים (שליליים או חיוביים).
יש להדגיש, כי בהתניה זו התוצאה של הפעולה היא החיזוק, שמגביר את הסיכוי להתנהגות A. בהתניה הקלאסית, ההופעה של הגירוי הבלתי מותנה היא החיזוק.
חוק ההשפעה – העקרון המרכזי של ההתניה האופרנטית, לפיו התנהגות האדם בעתיד תלויה בתוצאות התנהגותו כעת. התנהגות עם תוצאה חיובית מחוזקת והתנהגות עם תוצאה שלילית מוחלשת.
הערה: כל התהליכים שצוינו כרלוונטיים להתניה הקלאסית, תקפים גם לגבי ההתניה האופרנטית.
השוואה בין ההתניה הקלאסית לבין ההתניה האופרנטית:
1.הלמידה בהתניה הקלאסית היא ששני דברים באים יחד ולעומת זאת בהתניה אופרנטית אנו לומדים שהתנהגות מסוימת מובילה לתוצאה מסוימת.
2.בהתניה הקלאסית הלומד הוא פסיבי, לפעמים אפילו אם לא נרצה אנו נלמד. לעומת זאת בהתניה האופרנטית הלומד הוא אקטיבי, הוא בוחר להתנהג בצורה מסוימת. התניה אופרנטית תלויה לחלוטין ברצון של האדם.
3.בהתניה אופרנטית יש חיזוק, התוצאה של ההתנהגות היא החיזוק ואילו בהתניה הקלאסית החיזוק הוא ההופעה של הגירוי הבלתי מותנה (הדוגמא עם הפעמון והבשר).
*המשותף היא שבשניהם יש גורם חיצוני שמופעל עלינו ואנו מגיבים בסוגים שונים של למידה
