בעולם המחקר, ברחובות המחאה וברשתות החברתיות, מושג אחד תפס מקום מרכזי בשיח הצדק החברתי: אינטרסקציונליות. אבל כמו מונחים רבים שזוכים לפופולריות פתאומית, המשמעות המקורית שלו לא פעם מתשטשת. כדי להבין את עומקו האמיתי, צריך לחזור אל מקורותיו – ובעיקר, אל ההגות המשפטית של קימברלי קרנשו.

קרנשו, משפטנית וחוקרת, טבעה את המונח אינטרסקציונליות בשני מאמרים מכוננים בשנים 1989 ו-1991. היא ביקשה להצביע על כך שמערכת המשפט בארה"ב – וכמוה גם שיחים פמיניסטיים ואנטי-גזעניים רווחים – נכשלים שוב ושוב בזיהוי ובטיפול במצוקות של מי שנמצאים בצומת של יותר מזהות אחת מוחלשת. הדוגמה שהובילה את טענתה: נשים שחורות.

המקרה שחשף את העיוורון: DeGraffenreid נגד ג'נרל מוטורס

במקרה שנידון בשנת 1976, חמש נשים שחורות תבעו את חברת GM בגין אפליה תעסוקתית. בית המשפט דחה את התביעה בטענה שאין קטגוריה משפטית של "נשים שחורות" – רק "שחורים" או "נשים", כל אחת בנפרד. החברה טענה כי היא מעסיקה גברים שחורים ונשים לבנות, ולכן אינה מפלה.

המשפט הדגיש עד כמה המערכת המשפטית מסוגלת לזהות אפליה רק על ציר אחד בכל פעם – מבלי להכיר בכך שישנם אנשים שסובלים דווקא מהצטלבות בין מספר צירים. החוויה של נשים שחורות – שהודרו הן כנשים והן כשחורות – הפכה לבלתי נראית. קרנשו העניקה שם למחיקה הזו, והציעה מסגרת חדשה להבנת האופן שבו מערכות כוח משתלבות זו בזו.

אז מהי בעצם אינטרסקציונליות?

אינטרסקציונליות איננה עוסקת רק בזהות – אלא במבנים. היא בוחנת כיצד גזע, מגדר, מעמד, מיניות, נכות וזהויות נוספות מצטלבים ומשפיעים יחד על חוויות של דיכוי או פריווילגיה. היא דוחה את הרעיון שיש זהות "ראשית" אחת, ומראה כיצד כוחות שונים משתלבים, מסבכים זה את זה, ולעיתים גם מחריפים זה את השפעתו של זה.

קרנשו לא התכוונה שאינטרסקציונליות תהפוך לבאזוורד. עבור היא הייתה ביקורת עמוקה על העיוורון הממסדי – ובפרט על מגבלות מערכת המשפט. עד היום, זוהי אחת מהמסגרות האנליטיות החזקות ביותר שיש לנו כדי להבין חוסר צדק חברתי – הרחק מעבר לכותלי בית המשפט.

תנועה ותקשורת: מ-#MeToo ועד Black Lives Matter

כך למשל תנועת MeToo#. בעוד שהתקשורת הציגה אותה בעיקר כתנועת נשים לבנות מתעשיית הקולנוע, היוזמת המקורית שלה – טראנה בורק – יצרה את המרחב הזה עבור נערות ונשים שחורות וחומות, כדי שיוכלו לספר על חוויות של אלימות מינית. האינטרסקציונליות מסבירה מדוע לנפגעות צבע יש חסמים שונים לחלוטין – משפטיים, תרבותיים וכלכליים – בדרכן לצדק.

כך גם Black Lives Matter. התנועה, שנוסדה על ידי שלוש נשים שחורות – שתיים מהן קוויריות – הציבה מראש חזון אינטרסקציונלי: לא רק מאבק בגזענות, אלא גם הכרה בכך שזהויות נוספות כמו מגדר, מיניות, מעמד גיאוגרפי ופרנסה חוצים את חוויית השחורים בארה"ב. בזכות המסגרת הזו, BLM לא רק יוצאת נגד אלימות משטרתית, אלא גם דורשת צדק טרנסי, צדק בדיור, וצדק בריאותי ורבייתי.

למה זה חשוב?

בעולם שמחפש קיצורי דרך והסברים פשוטים, אינטרסקציונליות מחייבת אותנו לחשוב לעומק. היא מסרבת להכניס בני אדם לקטגוריה אחת, או להסביר עוול חברתי בגורם אחד בלבד. היא מחייבת לראות את התמונה השלמה – גם כשהיא לא נוחה, גם כשהיא מסרבת להיכנס למסגרת ברורה.

כשאנחנו מתעלמים מהאינטרסקציונליות, אנחנו מנסחים מדיניות, תנועות או שיח – שמדירים את הפגיעים ביותר. אבל כשאנחנו משתמשים בה בזהירות, היא הופכת לעדשה שמבהירה ולא מטשטשת. קרנשו מזכירה לנו: צדק אמיתי נמדד לא רק לפי מה שמתאים לתיאוריה שלנו, אלא לפי היכולת לראות את האדם כולו.