ואן גוך – ניתוח יצירות

ואן גוך – ניתוח יצירות

סיכום זה הוא חלק ממאגר הסיכומים בנושא תולדות האמנות כאן באתר

# Van Gogh, The Sower, 1888 ואן גוך, הזורע

צבעוניות שמתרחקת מהקווים, צבע כחול בשימוש נרחב, כנ"ל צהוב. אין לנו שמיים צהובים כ"כ בטבע. השדה כחול. צבעים דמיוניים. ואן גוך לא מחפש מציאות הוא בונה את היצירה עם מימד הרגש ומימד של סימבוליזם. חיי יום יום. מבחינת קומפוזיציה השמש באמצע- יש לה משמעות מעבר לסתם רגע חולף. הוא בונה את הקומפוזיציה לפי התוכן והמסר שהוא רוצה ליצוק ליצירה. המימד הרוחני של היצירה  מקנה לז'אנר זה את שמו "סימבוליזם". השימוש בסימבוליזם בתקופה הוא נרחב- הקרבה למעבר בין המאות "פיו דה סיקלה" השפיע רוחנית על אנשים. אצל ואן גוך הסימבוליזם הוא דתי. אין כוונה "לתפוס" את הזורע אביו כומר, גדל בבית קלוויניסטי. הזורע הוא משל בברית החדשה. הוא מסמל זיכרונות ילדות בהולנד וגעגועים לאין סופי. יש חיבור בין הארץ לשמיים- ייצוג ליקום חסר גבולות. צבע ישירות מהשפופרת שלא עובר דילול. הרבה פעמים עבודה עם שפכטל ולא עם מכחול. העבודה הפיזית על היצירה (הטחת הצבע במשטח) משולה לזרוע. מקור ההשראה הוא הזורע של מילה. קיים מעבר מצבעים אמיתיים שמשקפים את מה שאמיתי לצבעים טעוני משמעות. ואן גוך רצה שנדע שהוא נשען על ציור הזורע של מילה. דלקרואה השפיע אף הוא על ואן גוך- הוא חוזר במידה מסוימת לאור עם סמליות, אור השמש. גם ברומנטיקה הייתה התעסקות עם אור. ואן גוך מחפש משמעות בטבע, פילוסופיה.

המונח סימבוליזם הוא כינוי לגישה ומגמה בסוף המאה- מחזירה את התכנים של מעבר לפעולה יום יומית, גם תוכן אישי של האמן נכלל בזה.

# Vincent Van Gogh, Still Life with Sunflowers, 1888 ואן גוך, טבע דומם עם חמניות

מבחינת ואן גוך צהוב מסמל שמחת חיים. בטבע הדומם ההולנדי, "ממנטו מורי", מתואר הן חי והן מת. זכור את המוות. הוא מגיע ממסורת שגם לטבע הדומם יש משמעות סמלית.

­­­

# Vincent Van Gogh, Bedroom in Arles, October, 1888

אמסטרדם. תמונה אוטוביוגרפית. ואן גוך מצייר את חדרו. איש פשוט, לא איש משפחה, בדידות, קירות החדר נראים כסוגרים עליו. הפרספקטיבה מעוותת. הרצפה מנקודת מגוז אח שונה משל המיטה והקירות. יוצר את הכרית והשמיכה מכתמי צבע גדולים ובולטים.

# Vincent Van Gogh, Bedroom in Arles, October, 1888 ואן גוך, חדר שינה באורסאיי

אורסאיי. צבעוניות ריאליסטית יותר, פרטים ברורים יותר. ואן גוך עושה כמה וריאציות על הנושא. מעניין לתאר חדר ריק בלי אף דמות. הוא עושה דיוקן עצמי של עצמו בהעדרו מהחדר, החדר הריק שלי הוא אני.

# Van Gogh, Starry Night, 1888 ואן גוך, ליל כוכבים

כוכבים גדולים וזורחים שמשקפים הסתכלות על יקום. זוג שעומד באופן שמציין שהם לא צעירים ומתחבר לזוג הסירות. ישנה טענה שהיצירות של ליל הכוכבים משקפות את המחשבות על ההתאבדות. מבחינתו ביצירה זו הוא רוצה לתאר את החיים שמעבר. הוא מאמין שיש חיים אחרי המוות כאדם מאמין. הוא חולה במחלת נפש וזה לא ברור לו מתי כל זה יסתיים. הוא יוצר זוהר של כוכבים ע"י משיכות מכחול כמו פרחים, את הלילה הוא מתאר במשיכות מכחול משחתיות ועבות בטכניקה שנקראת אימפסטו. הוא עובד עם כיוונים שונים של משיחות מכחול שיוצרים תלת מימד. הפנים של הזוג מרומזות בלבד, הוא ממקם אותם במין סערת צבע.

# Van Gogh, The Starry Night, June 1889 ואן גוך, ליל הכוכבים

ואן גוך כותב על היצירה הזאת. השמיים ספיראליים במטרה לצור מפגש בין כאן ועכשיו לבין מה שמעבר. זה לא אקט של שיגעון. השמיים הגדולים מחזקים את העיסוק במוות, ברוש ענק שמסמל את החיים אחרי המוות, צריח של כנסייה מגיע עד השמיים, הוא יוצא מאזור המגורים, חותך הכל ומגיע לשמיים.

# ואן גוך, דיוקן עצמי עם אוזן חבושה, 1889

גישה צבעונית. הצללות המעיל בירוק. כובע בכחול חזק, רקע חלק, בהשפעת גוגן, רקע אדום וצהוב.

# ואן גוך, עורבים בשדה חיטה, 1889

החיטה בתור משהו שמסמל את עבודת השדה והכפר וגם את הפריון, חיטה שעומדים לקצור אותה. ככל הנראה היצירה האחרונה שעשה לפני מותו. יצירה זו כמשלימה ל"זורע" – החיטה כבר צמחה והבשילה וניתן לקצור אותה, לאור האופן בו רואה ואן גוך את מעגל החיים מדובר כאן בסוף. העורבים מסמלים מוות. היופי ביצירה הזאת הוא השבילים המתפצלים, נחתכים, החיטה חוסמת אותם, תחושת פיצול במשמעות פסיכולוגית "אנא אפנה" וגם דרך שהיא ללא מוצא בשביל המרכזי. השמיים כחולים והשדה צהוב- הפוך מ"הזורע". החיטה הבשלה מסמלת תהליך למרות שהיא בסוף דרכה.

מבחינת תנועה ומשיכות מכחול, הוא מעביר את תחושת הרוח העוברת- משיחות מכחול חזקות לכיוון אחד. ברגע שהתמונה נוטלת אנשים יש בה רק רמיזה דרך שדה החיטה המעובד. אנחנו חשים בדידות גדולה. משיחות המכחול הגדולות והגסות, הקומפוזיציה המופשטת- פס כחול ופס צהוב- נותן עוצמה ורגש שלא היינו חווים בתמונה עם קומפוזיציה מאורגנת, שבילים מקבילים קו אופק ברור וכו'.

Vincent Van Gogh, Irises, 1889, ואן גוך, אירוסים

ואן גוך יושב בפרברים ומצייר טבע. בטבע שלו לא ריאליסטי, לא אימפרסיוניסטי. לא מעניין אותו איך נופל האור על הפרחים. מה שמעניין אותו זה איך הוא חווה את הפרחים. קווי מתאר חזקים. המון תנועה. האירוס עצמו הוא אלמנט דקורטיבי. הרבה השפעה מהדפסים יפניים. שאיבת נושאים מהטבע. עדין, קליל, דקורטיבי, כל באלמנטים והרעיונות מעולם הטבע יהיו מאוד מרכזיים באמנות שתתפתח סביב 1900.