אימפרסיוניזם – מאפיינים ויצירות מייצגות
סיכום זה הוא חלק ממאגר הסיכומים בנושא תולדות האמנות כאן באתר
סגנון / תנועת אמנים שהחלו בפעולתם בשנות הששים של המאה התשע-עשרה
פעלו כקבוצה בשנים 1874-1886
האימפרסיוניזם היא תנועה שצומחת בצרפת מאמצע שנות ה-60 של המאה ה-19. פעילותם בערך בין השנים 1874-1886. התנועה האימפרסיוניסטית סוגרת את הפאזה האחרונה של הגישה הריאליסטית באמנות.
ציורי האימפרסיוניסטים עוסקים בתיאור מציאות בפן שונה. אחרי מאות שנים שאמנים מנסים לייצג חומריות באובייקטים המצוירים, האימפרסיוניסטים מנסים לייצג את האלמנטים המשתנים בטבע- בתנועה, שינויים באור וצל, ניסיון לייצג רגע חולף, כפי שהם נראים ברגע נתון מסוים. מושג האימפרסיוניזם יש בה מן הלעג לזרם האמנים בו.
התערוכה הראשונה מתקיימת בשנת 1874.
הקבוצה הקימה איגוד, חלופי לסלון, במה להציגם יצירותיהם. הם מכוונים למרוד בז'אנר המוסכם בהמשך לקורבה ומאנה. הסדנא הייתה בסטודיו של הצלם נאדר. לואי לרוי המציא את השם אימפרסיוניסטים כגנאי, בעקבות היצירה "התרשמות מזריחת השמש" של קלוד מונה. זה לא גמור, זוהי רק התרשמות, סקיצה. אין חיפוש אחר הדרמה ואחרי חוויות סובייקטיביות של האמן, מתארים את מה שהעין רואה.
האימפרסיוניסטים ממשיכים את קורבה ומאנה בכך שהם מעוניינים לתאר את תקופתם, עולם התוכן שלהם, מנהגיהם, תרבותם וכדומה. הייתה מודעות לתורת הצבע של שברל. "המהפכה האופטית":
* שברל בחן את השינויים החלים בכל החיבורים האפשריים של הצבעים, והציג את המסקנות המעשיות והאסתטיות הנובעות מכך.
* חקר את האופן בו העין רואה את השינויים האלו.
* במחקרו הוא מציג שלשה סוגים של ניגודי צבעים: – ניגוד בו-זמני (סימולטני), – ניגוד רציף (סוקססיבי)
– ניגוד מעורב
החידושים החשובים של האימפרסיוניסטים
- עבודה על כל הציור בטבע / בחוץ
- ניסיון לתפוס את "הרגע החולף" בסביבה / בטבע
- התייחסות לתופעות אופטיות: איך העין רואה
- שימוש בצבעים טהורים בלבד
- דחייתו של הקיארוסקורו, האור/צל "האקדמי"
- הקטנה של משיחות המכחול ושימוש במשיחות מכחול אחידות על פני כל המשטח
# קלוד מונה, התרשמות מזריחת השמש, 1872
הגישה בציור של מונה נותנת קדימות לנושא הצבע. פחות דגש על רגש בסיטואציה המתוארת. הרקע מרוח ובחזית ניתן לראות כתמי מכחול. אין ניסיון לתאר באופן מדויק את הצורות במציאות, אלא התרשמות אישית מהשינויים של האור, התנועה. אנשי התקופה ראו בזה ציור לא גמור, סקיצה, היה קושי להתמודד עם ציור כזה כיצירה מוגמרת.
# Auguste Renoir, Luncheon of the Boating Party, 1881
אוגוסט רנואר ומונה היו מבין הראשונים שהציגו אצל נאדר. בתמונה מתוארים סועדים נהנתנים. רגע מסוים, מיקום הדמויות כאילו מקרי. מזכיר צילום, הדמויות חתוכות, אין דמות במרכז. מזכיר Snap Shot, האווירה שעולה מהבגדים והשיח היא של נהנתנות, בילוי יום ראשון. מבחינת נושא התוכן קיים צעד נוסף לכיוון הארעיות והיום יום. נושאים מקובלים: נוף, אנשי החברה הפריזאית עירונית ברגעי הבילוי. טיפול ב"כאן ועכשיו". פאריז עוברת שינוי גדול בתקופה זו- מראה העיר אופי החיים. רואים יותר בברור את השפעת השינויים.
מאפיינים סגנוניים: בציור של מאנה "ארוחת צהריים בדשא", 1863 ניתן לחוש בזרקורים של אור בעוד ש"ארוחת הצהריים בדשא" של מונה, 1865 האור נופל באופן טבעי.
# Auguste Renoir, Le Grenouiller, 1869
רנואר ומונה עובדים ביחד. הציור מתואר במשיכות מכחול מהירות. הרשמים נמסרים בנקודות וקווים כלליים. משיכות המכחול האלו הופכות להיות האופן שבו הם מתארים את התמונה כולה ולא רק את הרקע.
# Claude Monet, Le Grenouiller, 1869
ציירו פיזית באותו הזמן, מאותו מקום את אותה יצירה. כשהם מסתכלים על הגלים הם מתרגמים את הדברים אחרת, מונה מתרגם למין מלבנים. רנואר לכתמים יותר חופשיים.
מאפיינים:
- דחייה של תיאור האור וצל המסורתי- קיירוסקורו
- תיאור יחסי גומלין בין אור וצבע מחוץ לסטודיו- האור וצל הם צבעוניים לא רק שחור ולבן. מיעוט בשימוש בשחור, תהליך הדרגתי.
- שימוש במשיכות מכחול אחידות על פני משטח התמונה כולה
# Camille Pissaro, The Red Roofs, 1877
האפקט שנוצר מהוצאת השחור הוא של תמונה מאוד שטוחה. תורמת לכך גם עובדת היות הציור בנקודות וכתמים. אין ניסיון ליצור פרספקטיבה שנכנסת פנימה כמו בציור אקדמי.
# Eugene Boulin, Jetty at Trouvilhe, 1865
בודן הוא בין האמנים הראשונים שציירו בטבע ואדוארד מאנה למד זאת ממנו. תקדים לאימפרסיוניזם. אלמנט חדש הוא הציור בחוץ. כדי לעשות זאת יש לעבוד בטכניקה מהירה. היו כבר מבעים סינתטיים.
ראה גם: פיסול אימפרסיוניסטי
