ארבעת הצומות: תעניות ומטרת הצום

ארבעת הצומות: תעניות ומטרת הצום

המאמר להלן הוא חלק מסיכום הקורס חגי ישראל: תלמוד, הלכה ומנהג ומאסופת הסיכומים בנושאי יהדות באתר

א. "צום הרביעי וצום החמישי, וצום השביעי וצום העשירי"

לארבעת ימי הצום שנקבעו לזכר אירועים מתקופת בית ראשון (ה- 17 בתמוז לזכר נפילת חומות ירושלים. ה- 9 באב לזכר שריפת בית המקדש,  ג' בתשרי לזכר רצח גדליהו והגלות שבאה בעקבותיו, וה- 10 בטבת שבו החל המצור על ירושלים) יש תוקף הלכתי המייחד אותם מצומות אחרים: לפי שולחן ערוך, כולם חייבים להתענות בהם. ניתן להבין למה בחרו להנציח דווקא את אירועים אלו מקביעת הגורמים לסבלו של העם היהודי, שהם התנכלות העמים – מאז ומעולם קמו אויבים לעם היהודי שרצו להרע לו. אבדן העצמאות  – תחת שלטון זר העם סובל משעבוד ודיכוי ומפגיעה בחיי התרבות וביכולת לקיים מצוות. חוסר מרכז תרבותי דתי – שאם היה קיים, היה מונע פילוג על רקע הבדלי מנהגים והשקפות עולם. גלות – בארץ ניכר, היהודי לא רק שמתקשה להשתלב בסביבתו אם ברצונו לקיים את המצוות אלא גם מרגיש תמיד כמיהה וכיסופים לציון בה יוכל לקיים את המצוות התלויות בארץ.

כל אחד מימי ארבעת הצומות מסמל סבל כתוצאה מאחד הגורמים  (י' בטבת-  התנכלות העמים. יז' בתמוז – אבדן העצמאות. ט' באב – אבדן המרכז הרוחני. וצום גדליהו – שמסמל את היציאה לגלות). את כל אחת מהצרות האחרות שפקדו את העם היהודי ניתן לסווג לאחת הקטגוריות  (לדוגמא: בעשרה בטבת, אומרים גם את הקדיש הכללי לזכר ניספי השואה).  ולכן בבחירת ארבעת הימים האלה כימי תענית מבטלים את הצורך לקבוע ימי  תענית נפרדים לכל צרה וצרה.

ב. מטרת הצום

תורת ישראל אינה מעודדת פעולות שיש בהן גרימת סבל או יסורים, אלא אף להפך – היא דורשת לשמוח ולהנות. אך למרות זאת במרוצת הדורות הונהגו בישראל ימי צום רבים, שפרט ליום הכיפורים אף לא אחד מהם היה לפי דרישת הבורא. צומות אלו תוקנו בד"כ  בתקופות קשות או בזמנים מכריעים על ידי הנביאים, אבות האומה, או חכמים ומקובלים שונים.

בכל ספרי הנבואה והחכמה שבתנ"ך, וגם בכל תלמודי החכמים לא נאמר דבר בדבר כוחו של הצום ומטרותיו. לעומת זאת  מעיונים בספרי הכתובים  נמצא שבעזרת הצום, השכל משתחרר מנטיות אנוכיות והופך לשופט צדק. החשיבה האובייקטיבית והשגת האמת הם התוצאה הטבעית של חולשת הגוף.

כוחו של הצום אם כן הוא בסילוק התעניינות האדם בדרישותיו הגופניות ובפינויה של המחשבה מנטיות היצר  לצורך חשיבה אובייקטיבית על הצרות או האסונות, ועל הגורמים שהביאו לכך.

את מטרת הצום ניתן למצוא במגילת איכה (בפרק ג') שם עולה הצורך בשיפוט אובייקטיבי (צום) שמוביל  לחזרה בתשובה. גם בספר יואל כשיואל הנביא מכריז על צום כדי להיפטר מהארבה שפשט על הארץ, ברור שהצום יגרור אחריו חזרה  בתשובה ובכך תינגף הרעה מהארץ.  בספר יונה מתברר כוחו של הצום ככלי לחזרה בתשובה אחרי שאנשי נינווה צמו, וכך ניצלו מהאובדן שהיה צפוי להם. בדיברי ישעיהו ניתן דגש לעובדה שאם האדם טועה לחשוב שהצום הוא המטרה ושבו האל מעוניין, הוא עשוי להשיג דווקא תוצאות הפוכות ולהגדיל את חטאו.

לסיכום – הצום הוא "מכשיר" שניתן לעם  מיידי אבותיו וחכמיו, המאפשר לו בעיתות מצוקה להביט ביתר קלות אל תוך עצמו, כדי למצוא את הדרך חזרה אל האלוהים.