מה זה ניאו-אפלטוניזם

ניאו-אפלטוניזם (נכתב לעיתים גם בתור ניאופלטוניזם או ניאו-אפלטוניות) הוא כינוי לזרם פילוסופי-מיסטי במאה ה-3 לספירה שראה עצמו כממשיך דרכו של אפלטון. ניאו-אפלטוניזם אמנם הסתמך במידה רבה על משנתו של אפלטון אך כלל בנוסף אליה גם מרכיבים של הוגים פרה-סוקראטיים כמו הפיתגוראים והסטואים וכן מרכיבים מושאלים מדתות שונות, מיסטיקה ומאגיה.

התורה הניאו-אפלטונית נוסחה בצורה מפורטת ושיטתית על ידי פלוטינוס (חיבורו המפורסם ביותר "אניאדס") במאה ה-3 לספירה במצרים אם כי המוקד של הפילוסופיה הניאופלטוניסטית היה באתונה במה שלמעשה היה ההמשך של האקדמיה שייסד אפלטון בכבודו ובעצמו.

עיקר העיסוק של הניאו-אפלטוניזם ועיקר המשנה הפילוסופית שהם העמידו סבבו סביב הנושא של מטאפיזיקה. בדומה לאפלטון, הם מציעים היררכיה של ישים (הבאה לידי ביטוי בתורת האידיאות של אפלטון), שמדרגת בין "האחד", "האינטלקט" ו"הנשמה". אותו "אחד" על פי פלוטינוס והפילוסופיה של הניאו-אפלטוניזם הוא הסיבה הראשונית לכל הדברים (כמו אידיאת האידיאות אצל אפלטון). זהו למעשה המסורת של ההגות הפרה-סוקרטית החל מתאלס שביקשה לבצע רדוקציה של העולם המורכב לכדי יסודות ועקרונות פשוטים יותר וראשוניים (כמו למשל האמירה של תאלס כי "הכל הוא מים"). האינטלקט על פי התפיסה של הניאו-אפלטוניזם הוא נגזרת של אותו "אחד" ראשוני ומתוכו נובעות הנשמות המהוות ייצוג של הצורות האפשריות באינטלקט. גלגוליו של האחד על הפי הניאו-אפלטוניזם אינם נעצרים בנשמה אלא עוברים אל ממלכת החומר, כלומר העולם המוחשי, שגם היא בסופו של דבר תצורה מורכבת של אותה מהות אחידה של "האחד". המיקום הזה של מרכיבי ההוויה בפילוסופיה הניאופלטוניסטית מאפשר למעשה למקם את החקירה הפילוסופית שהייתה כל כך חשובה בעבור אפלטון במסגרת חיפוש של הנשמה לחזור אל "האחד" דרך האינטלקט, ניסוח אחר של תורתו של אפלטון בדבר החיפוש הפילוסופיה אחר ידיעת הטוב- האידיאה של האידיאות. הפנייה לאינטלקט מיועדת גם כמובן, שוב בדומה לאפלטון, לחרוג ולהתרחק מעולם החושים והתופעות בדרך אל הכרה של המהות האמיתית העומדת מאחורי הדברים אך לא בהם עצמם, בדומה לתפיסת האידיאות של אפלטון שרואה בכל נתוני החושים רק ייצוג מוחשי של עיקרון מופשט יותר שהוא משאת נפשה של הפילוסופיה.