חוק הוא דבר של ניתן לעבור עליו. אם התודעה עוברת על חוק הזהות, חוק הזהות הוא לא חוק.
חוק הזהות נוגד את הניסיון, כי החשיבה לא חושבת ככה.
פיסקה אחרונה של החלק הראשון:
"בצורת המשפט איפה שהזהות באה לידי ביטוי" – A=A זה צורת משפט.
"יש שם יותר מזהות פשוטה ומופשטת" – יש כאן סתירה. כי הזהות אומרת שהזהות פשוטה, וחורצים משפט זהות אנו מגילים שיש שם יותר מזהות, נגלה שלא נוכל לחשוב את הזהות.
"נצמא שם תנועה טהורה של הרפלקסיה אשר האחר (אחר=שונה) מופיע כישות אשליתית בתור דבר שנעלם כדבר בלתי אמצעי" – התודעה של האחר באה כמשפט הזהות, דבר מופיע ואנו שוללים את הופעתו. ברפלקיסה לא בא מה שאדם טוען, הוא אומר משפט זהות ויוצא לו דבר אחר.
הגל מסביר מה קורה שחשיבה מנסה לחשוב את הזהות. הוא לא אומר שיש טעות אצל מי שחושב כך, הוא פשוט מתאר מה קורה.
כדי להחזיק בזהות יש להפוך אותה למופשטת.
"הי הוא זו התחלה שרומזת על דבר שצריך להיות שונה" זאת התחלה שלא רומזת על זהות אלא על שוני.
"ההבדל הזה, הדבר השונה הזה, לא מתממש".
נאפוליון הי הוא נאפוליון. יש אכזבה אין דבר חדש במשפט הזה.
"ההבדל הוא מחיקה" – הוא לא אמור אין הבדל, אלא הוא מחיקה. מי שרוצה להגן על חוק הזהות צריך לעשות מאמץ שיש להתעלם ממנו, יש להילחם נגדו. חוק הזהות זאת מלחמה נגד ההבדל שיש בחשיבה. חוקים פה משהו.
"התנועה חוזרת אל עצמה" – תיאור פנמלוגי של התנועה שוזרת על עצמה ללא התחשבות בהבדל.
"צורת המשפט ניתן להתייחס אליה כצורך הסמוי להוספה של הזהות המופשטת את התוספת של התנועה הזו" – למשפט יש את הדרישה סמויה לבקש את ההבדל. זה תנועה מעבר מין הזהות להבדל.
שאני אומר A הוא.. יש כאן הנחה נוספת, יש כאן הנחה שיש להוסיף דבר שונה, יש להוסיף את התנועה למה A הופך להיות.
"כך A או צמח מתווסף כתוכן חסר תועלת כדבר חסר משמעות" – כול מה שנגיד על A זה תוכן חסר משמעות אם מחזיקים את חוק הזהות.
"אלא מהווה את ההבדל שקשור אם הזהות באופן מקרי לגמרי" – כול ההבדלים הם מקריים לגמרי.
הגל מנסה להראות את המאמץ הגדול שיש לאדם לעשות כדי להוכיח את החוק הזהות. אם אתה עושה מאמץ אתה מבטל דבר שקיים שם.
"אם במקום לקחת את הדבר עצמו לוקחים את הזהות עצמה" – אם נומר זהות היא זהות, אפשר לקח כל דבר אחר. לומר זהות היא זהות זה לומר שם דבר.
"אם יש ניסיון לפנות אל הניסיון מראה שהזהות איננה, שהיא שלילית, שהיא ההבדל המוחלט מעצמו"
ניסינו לדבר על הזהות, וראינו שאנו מדברים על ההבדל. ההבדל אומר אתה מדבר עלי כי אתה מנסה להתעלם ממני.
מרוב זה שתכחשים להבדל ההבדל תופס את הבמה.
הזהות התגלתה כנגטיבית. אנו שוללים את הזהות. הזהות הפכה להיות פוזיטיבית.
בגלל שרצינו להתעלם מהפוך של זהות מצאנו את ההבדל.
חוק הסתירה:
הניסוח האחר של החוק הסתירה הוא חוק הזהות. זה אותו חוק רק בביטויים שונים.
"הביטוי האחר של חוק הזהות ניקרא חוק הסתירה. חוק הסתירה אומר, A לא יכול להיות בו בזמן A ולא A,לחוק יש לו צורה שלילית".
חוק הסתירה זה חוק הזהות שמנוסח על דרך השלילה.
"בדרך כלל לא נותנים הצדק לצורה של השלילה שמבחינים אותה מן הקודמת מגיעה לזהות". זאת הכוונה של חוק הסתירה. לחוק זה מטרה לומר אין סירתה כלומר יש זהות. השלילה מביאה לזהות.
אין הדצקה לכך שחוסר הסתירה מביא לזהות – זאת הנחה אין לזה הצדקה, ולא ניראה שיש צורך להצדיק את זה.
"הצורה הזו כלולה בעובדה שזהות כתנועה של הטהורה של הרפלקסה, אשר מכלליה את הביטוי השני של החוק אשר צותת לפני רגע". הם שתומכים בחוק הסצירה לא הצדיקו, לכן אני יעשה זאת, "מכיוון שכוללת בצורה מפותחת יותר בתוך חוק הסתירה את חוק הזהות"
"מכריזים על A ועל אחר לא A האחר הטהור של A, אבל הכרזה זו מראה את עצמה להימחק" מכריזים זאת כדי לומר זה לא בה החשבון, כדי למחוק אותם. מכריזים כדי לבטל אותם.
"במשפט הזה הזהות באה כשלילה של השלילה" מכריזים על A שוללים על מה שמכריזים עליו ורואים את חוק הזהות. כלומר חוק הזהות הוא שלילת השלילה.
"A ולא A הם מובחנים, והמנחים הללו המובחנים מתייחסים לאחד ויחד, ל A". יש לנו A וליש לנו לא A, יש A+ ויש A-, ושניהם מתיחסים ל A. יש שלושה A, A פלוס, A מינוס.
"ואז מציגים לנו במשפט הסתירה את הזהות, הזהות ציוגת כאן כהבחנה הזאת בתוך אותו יחס או כהבדל פשוט במונחים עצמם". "רצו להוכיח בחוק הסתירה שאין הבדל, ומוכיחים שם פעם את ההבדל בין A ללא A. מכאן ברור שחוק הזהות עצמו ויתר סת חוק הסתירה, אין להם אופי אנליטי בלבד, אלא סינטטים בלבד, מכיוון שהמשפט הסינטטי, מכיל התוך הביטוי שלו ריקות ושיווין פשוט עם עצמו ולא רק את האחר של אותה כלליות הזו אלא יותר מכך אי שיוויון מוחלט, חוק אי הסתירה מוכיח שיש סתירה. אך כפי שהראו, חוק הזהות עצמו מכיל את התנועה של הרפלקסיה … זה מה שכלול החוק הזהות את המחיקה זה הזהות".
השיטה של הגל היא לא לבקר, אלא להיכנס לנשמה של מי שאומר, כלומר אתה רוצה לומר כך וכך, ויוצא מכך. היתרון של הכתיבה הזאת שלא יכול לבוא לוגיקאן שיטען כלפי הגל כאילו טוען שיש כאן דבר לא בסדר.
תומכי חוק הזהות מחלקים ל או זהה או נבדל. הלוגיקה הזאת היא בינארית או או.
השלישי הנמנע:
חוק השלישי הנמנע – דבר הוא א או לא א, אין דבר שלישי שהוא יכול להיות.
"הדטרמיציה של הניגוד הפכו אותו לחוק (זה החוק השלישי הנמנע)"
"מה שהוא א או לא א אין שלישי, זה חוק השלישי הנימנע".
"החוק הזה מכיל שכול דבר הוא ניגוד, כול דבר נקבע או כחיובי או כשלילי" – זה סיכום של חוק השלישי הנמנע ע"י הגל.
פירוש זה סותר את החוק השלישי הנמנע.
" הלוגיקנים טוענים – כול דבר הוא או זה או זה, כלומר לכול דבר יש את הניגוד שלו, זה משפט חשוב." רואים שהם מוכיחם את ההפך ממה שם רוצים להוכיח.
"בדרך כלל לא מבינים את המשפט כך אלא שמבינים את הפרדיקטים, ופרדיקט במסוים הזה או אי הפרדיקט הזה שייכם לדבר" זה מה שבדרך כלל מבינים.
כאשר יש זהות אין חשיבה, כאשר יש חשיבה יש פער.
"ההפוכי פרושם פשוט העדר של פרדיקט, או חוסר מסוימות, ומשפט זה כל כך ברור שלא שווה המאמץ לומר אותו. כאשר הקביעה מתוק מרובע, וכול הפרדיקטים ניתן להתייחס אליהם בצורה כזו, ואח"כ אומרים שהרוח מתוקה או לא מתוקה ירוקה או לא ירוקה, זאת טריוויאלי שלא מוביל לשום מקום".
לוקחים דבר לאח"כ חושבים שהוא זה או לא זה, וזה דברים ברורים מאליו שאף אחד לא אומר.
"המסויימות שמנסה להגדיר את עצמה הופכת להיפוך, במקום זאת היא עוברת במובן הפשוט שצוין מקביעה ללא יש וחזרה אל אי המסוימות"
חוק השלישי רצה לומר דבר מסוים יותר משני קודמיו(חוק הזהות וחוק הסתירה), והגיע אל אי מסוימות. כלומר אין אפשרות שלישית.
"חוק השלישי המנע נבחן משני קודמיו, הוא טוען שאין בו בזמן A ולא A, נגזר מכך שאין שום דבר שהוא אדיש לניגוד הזה, נתון בחוק עצמו, זה א" א הוא אדיש לחיוב ולשלילה. "א עצמו נוכח והוא לא פלוס א ולא מינוס א, והוא לא כן א ולא א. הוא גם שניהם, גם פלוס וגם מינוס. הדבר שהתיימר לא להיות אף אחד מהם הוא גם זה וגם זה"
"המשהו עצמו הוא השלישי האמור להיות החוץ ונמנע, מכיוון שקביעות המנוגדות הללו הושמו שם כפי שהושמו שם ובוטלו שם בהיפוך שם, השלישי שיש לו את הצורה של דבר מת, חסר חיים, כשלוקחים אותו יותר לעומק הוא אחדות של המנוגדים".