פרדירך ניטשה והפוסטמודרניזם – מבוא

הפוסטמודרניזם והפילוסופיה הפוסטמודרנית הם אחת מצורות החשיבה הבולטות של המאה ה-20 אך ראשיתן בסוף המאה ה-19 אצל ניטשה. הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה הוא בעל השפעה מאוד גדולה על כל החשיבה הפילוסופיות (בעיקר הפילוסופיה הקונטיננטלית) של המאה ה-20: החילון, הפוסטמודרניזם האקסזיטנציאליזם (פילוסופית הקיום). טענתו המפורסמת של ניטשה היא כי האדם הוא זה שהמציא את אלוהים. האדם במערב ברא את אלוהים ועכשיו הוא גם רצח אותו. רעיון נוסף חשוב ומצוטט מאוד של ניטשה הוא זה לפיו אין אמת אלא רק פרשנויות. כלומר האמת כשלעצמה על פי ניטשה אינה דבר קבוע אלא תלויה בפרשנות שאדם מסוים נותן.

ניטשה כותב ספר מאוד ידוע שנקרא גנאלוגיה של המוסר. גנאלוגיה בהגדרה הפשוטה היא אילן יוחסין. ניטשה מתכוון לגנאולוגיה פילוסופית היא מתודה ביקורתית. כלומר היא לוקחת משהו בתרבות כמו מוסר ואומרת בואו נתחקה אחרי המקור של אותו רעיון תרבותי. הרעיון הזה הוא משמעותי בעבור הפוסטמודרניזם מכיוון שהוא מבטא את הרעיון כי תפיסות עולם ומערכות של ידע הן לא גילוי של האמת אלא יצירה שלה שנבנית באופן תהליכי שניתן להתחקות אחריו.

מושג חשוב אצל ניטשה הוא המושג "קונטינגנטי"- ההפך מדטרמיניסטי. כלומר אם נזהה את המקור שהביא להתנהגות תרבותית מסוימת נוכל גם למצוא הסבר אחר ושום דבר הוא לא חד משמעי או אמיתי באופן סופי ומוחלט. המהות על פי ניטשה והחשיבה הפוסטמודרנית אחריו היא להבין מדוע התנהגות מסוימת הפכה להיות ההתנהגות השלטת. ניטשה עושה גנאולוגיה למוסר ומוצא כי האשמה היא הנצרות. (ברטרנד ראסל- בשבח הבטלה) הוא טוען כי נסיבות בתרבות הם אלה שהביאו לשליטה של התנהגות מסוימת.

כל האסכולה הפוסט-מודרניסטית מבוססת על תפיסות אלה שמקורן בפילוסופיה של פרדריך ניטשה. הפוסט מודרניזם מעלה על נס את הקונטינגנטי וטוען כי אין מהויות או אמיתות קבועות אלא רק מערכת יחסים של כוח וידע כאשר הכוח קובע איזה ידע ייחשב בתור האמת ואילו הידע ה"אמיתי" בתורו מייצר כוח (גישה של מישל פוקו). מכאן נעה הפילוסופיה הפוסטמודרנית בכיוון של פירוק יחסי הכוח-ידע האלו וחקירה שלהם על מנת לערער את המוסדות החברתיים (כמו הלאומיות והדת) הבנויים עליהם.

 קראו עוד על פרדריך ניטשה מתוך סדרת הפילוסופים הגדולים