מבוא לתרבות: פוסטמודרניזם

מבוא לתרבות: פוסטמודרניזם

פוסטמודרניזם הוא מונח חדש מהמאה ה-20. מעצם המונח עצמו אין לו הגדרה חד משמעית.

הרעיון הפוסטמודרניסטי מכל בתוכו גישות שונות שמתייחסות לשיח הציבורי גם במדעי החברה וגם במדעי הרוח. מאפייני הפוסטמודרניזם הם:

· חשיפת אופיים הדכאוני של מערכי הידע והכח בחברה המודרנית. כל האידיולוגיות שהתפתחו במודרניזם תפקידם לשלוט בעם, והפוסטמודרניזם מנסה צאת מזה.

· שלילת מעמדת של מדעי הטבע כמודל חיקוי עבוד מדעי החברה והרוח. הדרך שבה החברה מתנהלת אינה דרך מדעית חד משמעית.

· ערעור על תקיפותן של היררכיות קיימות והבחנות תרבותיות מודרניסיות. ניסיון לבנון את ההבנה החברתית מחדש.

· בפוסטמודרניזם הכל יחסי – הרלטיביזם. כל דבר בהחיים הוא יחסי בעיניי המתבונן. שום דבר אינו משקף אמת מוחלטת.

· הבינתחומיות – אי אפשר להסתכל על מושגים מהיבט אחד. אם אנו בוחנים כלכלהף יש גם להבין מדעי החברה.

· רב תרבותיות – אין תרבות תהורה, הדרך שבה אנו חיים היא שילוב של כמה תרבויות.

· בגלל שאין שום דבר מוחלט אי אפשר להדיר פוסטמודרניזם. הוא אוונגרדי, מטרתו להתגבר על המסורת המוגבלת שלנו.

· כל האידיולוגיות עד כמה הגבילו את המחשבה שלנוף וצורת מחשבה כזו שירתה את האליטות.

· הכל קשור ואי אפשר לעשות הבחנה בין פרדיגמות.

גורמים להתפתחות הפוסט מודרניזם

· האידיאולוגיה של מלחמת העולם השנייה, שההייתה החד משמעית, הובילה להתפתחות המלחמה. לאחר המלחמה חיפשו לפתח דרך שאין בה אידיולוגיה שלטת שעושה הבחנה בין טוב ורע.

· סיום המלחמה הקרה – סוף המלחמה הינו גם סוף האידיולוגיה. העולם היה מחולק לעולם מערבי, קומוניסטי. סיום המלחמה השאירה מעצמה אחת – ארה"ב, ופתח את המזרח לאידיולוגיות חדשות.

· ההאיחוד האירופאי – יצירת סתירה בכל מה שהאמנו לפני כן. קבוצת מדינות וויתרה על אלמנט חשוב בתרבות שלה , לאויות למשל, ובתמורה רוצה ליצור משהו גדול מן המציאות שלהם – תרבות משותפת.

· הגלובליזציה – קוראת תיגר על חשיבות של תרבות מקומית, ביטול של זמן ומקום.

· עליה ברמת החיים וברמת הצריכה – רצון להשיג מוצרים ברמה הגלובלית.

· התפתחות טכנולוגית, התפתחות תחומי העיסוק הפנאי

· תהליכי הפרטה מאומצים

מאפיין פוסט מודרניסטי – קץ האידיולוגיה

· מושג שהגה דניאל בייל וטען שכל האידיולוגיות הישנות מפנות את המקום והופכות ללא רלוונטיות בחיינו. אנו חיים לפי תפיסות עולם של אנשים פרטיים.

· סייל טוען שהתמוטטות האידיולוגיה משאירה אותנו כאנשים בודדים שאין לנו שום הסכמה על דרך שאנו צריכם להתנהג. חוץ מאמות מוסר פרטיות אין מה שיגיד לנו איך להתנהג.

גורמים לקץ האידיולוגיה

· משברי מדינות הרווחה בעולם המערבי – מדינות הרווחה לא מסוגלות לעמוד בבטחות שלהן. הובטח בטחון פנסיה וכו' אך הם לא יכולות לקיים זאת. סטנדרטים של החיים שלנו עלו, עליית בתוחלת החיים גורמת למדינות לדאוג לאנשים יותר. זה מוביל להתמוטטות.

· התפתחות הבירוקרטיות – כל החיבור בינינו לבין המדינה עובר דרך מערכת קרה מאוד. אין לנו קשר ישיר עם המנהיגים, וזה יוצר תחושה שאין לנו באמת קשר למדינה.

· הווצרות חברות ההמון – מה שמוביל אותנו זה לא האידיולוגיה אלא שיווק ופרסום. מוכרים לנו לא אידיולוגיה אלא מותגים. בגלל התפתחות התקשורת אנו לא מבינים אידיולוגיה.

· התפיסה המרכזית של הפוסטמודרניזם היא שאין אמת מוחלטת, אי אפשר להכין את כל תפיסת העולם שלנו על אנים אחרים. ואחרים לא יכולים להכיל את תפיסת עולמים עלינו. עד היום כולם טענו שהאמת המצאת עצלהם – זה מהפכני.

· מישל פוקו – פילוסוף צרפתי, טען שבכל תקופה מגבילים את המחשבה שלנו לגישה ספציפית. אלא בעצם גבולות השיח שלנו, אנו לא מסוגלים לחשוב מעבר למילים. פוקו טוען שהמשוגע של התקופה שלנו, הוא הגאון של התקופה הבאה כי הוא פרץ את גבולות השיח. הפוסטמודרניזם שולל את הגבלת השיח, מדברת על פלורליזם של דעות.

· הדעה הזאת של אין אמת מוחלטת יוצאת כנגד האימפריאליזם המערבי, שטוען שיש רק אמת אחת, שמסתכל על יתר העולם כפרימיטיבי.

החברה והתרבות הפוסטמודרנית

· תרבות אינדיווידואליסטית – לכן הביקורת שהתרבות שלנו שיטחית. דוגמא לכך הוא אנדי וורהון, שכל האומנות שלו מאוד קרה, חיבור של אלמנטים לא מתאימים. הכל טכני מאוד מסחרי. הסיבה לכך שאין שום דבר שיוביל אותנו למקומות נשגבים.

· ג'ן בודריאר – הודה דעות שטען כי התפיסה הפוסטמודרנית היא "סמולאקרות". אנו חיים בעצם בעידן של דימויי המציאות, כל מה שאנחנו כמציאות היא מציאות מתווכת. אין לנו קשר למציאות עצמנ, אנו לא חווים את המציאות, אלא אנו חיים בעולם של דימויים – מה טוב ומה לא טוב.

· בעולם הפוסטמודרני כל מה שיוביל אותנו זה דימויים של הצלחה. וכסף זה הדימויי של הצלחה. ההצלחה נמדדת בדברים חיצוניים.

· אחד הסרטים שנכתבו על התפיסה שלנו הוא מטריקס. אנו חיים בעולם מדומה שאין לנו מושג מה קורה בחוץ.

· אפלטון הוא הראשון שדיבר על הקשר בינינו לבין המציאות, שהוא מטווח – למשל ע"י התקשורת.

שלבים בהתפתחות הקשר בין המציאות לבין הדימוי בעולם המערבי:

1. הדימוי כהשתקפות המציאות

2. הדימוי כעיוות של המציאות – המציאות מושחטת. אנו מדמים את המציאות בדרך שגויה

3. הדימוי כהסוואה – אנו לא מסתדרים עם המציאות, לכן אנו מנסים לצור רושם של מציאות שלא קיימת בכלל.

4. הסימולאקרה – כל המציאות מתווכת ע"י אמצעים טכנולוגיים. אין שום שר בינינו לבין איך שהמציאות מתנהלת.

למשל הספר מלכים כל מה שאנו יודעים עליו זה מסופרי החצר שקיבלו כסף כדי לכתוב. אבל יש גם גרסאות אחרות. התפיסה הפוסטמודרנית היא לחשוף את הסיפורים שלא סופרו.

סיכום מאפייני התקופה הפוסטמודרנית:

· כלכלה גלובאלית – המציאות שלנו והמימוש עצמי נעשה ע"י סימבולים של הון. מדובר על טכנולוגיה שמשנה לנו את כל החיים.

· הטכנולוגיה יוצרת עולם צעיר שקל להם לקלוט טכנולוגיה, בזמן שלמבוגרים קשה להתמודד איתה. נוצר עולם של חוסר יציבות.

· הטכנולוגיות מחזקות את הדימויי שלנו, אנשים מחזיקים דמויות שלמות בעולם ווירטואלי.

· פוליטיקה – התחום הפוליטי עובר לתחום של דימויים – קליפים. יש בו אלמנטים שמחברים אותו לתחומים אחרים – כלכלה, חוסר שלטון ירידת האידיולוגיה. אנו מוכרים מעמד לפי סלוגנים לא אידיולוגיה.