מחשבת ישראל: לפיכך נברא האדם יחידי

מתוך: יהדות ומחשבת ישראל: סיכומים במחשבת ישראל

"לפיכך נברא האדם יחידי" – מדרש המשנה (עמ' 259-256)

מדרש מסכת סנהדרין(מתוך סדר נזיקין), מסכת העוסקת בסדרי משפט ובעיקר בסדרי דיני נפשות.

קטע א: "היו יודעין, שלא כדיני ממונות דיני נפשות. דיני ממונות, אדם נותן ממונו ומתכפר לו; ודיני נפשות, דמו ודם זרעותיו תלויים בו עד סוף העולם[…]"

קטע ב': "לפיכך נברא אדם יחידי בעולם, ללמד שכל המאבד נפש אחת, מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא; וכל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא.

ומפני שלום הבריות, שלא יאמר אדם לחברו, אבא גדול מאביך.

ושלא יהיו המינין [כופרים] אומרים: הרבה רשויות [אלוהיות] בשמיים.

להגיד גדולתו של, הקדוש ברוך הוא: שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד, וכולן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון, ואין אחד מהן דומה לחברו.

לפיכך לכל אחד ואחד לומר, בשבילי נברא העולם."

קטע א: במדרש של חז"ל מבדילים בין דיני ממונות העוסקים ברכוש (חומר), לבין דני נפשות העוסקים בשאלות של חיים ומוות. חז"ל טוענים כי על עבירות של רכוש נתן לכפר על-ידי תשלום. זו עבירה שהיא בעקרה חומרית ולכן נתן לשלם עליה בחומר. גנבתי לך מאה שקלים אז אחזיר לך 100 שקלים. אבל אם לקחתי לך חיים לא אוכל להחזיר לך חיים. החיים שלקחתי אבדו ואת דמו של האדם שרצחתי כולל דמם של צאציו כבר לא אוכל להחזיר. עבירת הרצח הינה חמורה מאוד כיוון שמדובר במעשה הפוגע הן בקדושת החיים- הפגיעה בצלם האלוהים שבאדם, מה שאינו קיים בתחום הממונות והן הוא פוגע בחיי הצאצאים הפטונציאלים- בהמשכיות הדורות, מה שגם כן לא קיים בתחום הממונות. לכן העונש על דיני נפשות הינו העונש הכבד ביותר)עונש מוות), ולכן גם מופיעה במשנה אזהרה מיוחדת לעדים שידייקו בדבריהם כיוון שההשלכות לעדותם עלולות להיות הרות גורל- והרי שאמרנו שחיים שלקחנו כבר אי-אפשר להחזיר. חז"ל מזהירים את העדים במשפט, ואומרים, שכאשר באים להעיד בדיני נפשות, יש להיזהר מאד בדבריך, מכיוון שאם ישנה טעות בדיני ממונות- אפשר לתקן אותה בכסף ("ויתכפר לו"). אולם, אם תהיה טעות בדיני נפשות, וייהרג אדם חף מפשע, הרי שאי אפשר לתקן את הטעות, כי האדם המת והצאצאים שהיו יכולים להיוולד לו, יהיו על מצפונו של העד לכל חייו.

אבל המשנה לא מסתפקת אך ורק באזהרות מפני חומרתם של דיני נפשות. המשנה דואגת להדגיש את המיוחד שבאדם ובכך נותנת לאזהרות משקל ועומק אחר.

קטע ב': המשנה מציגה רעיונות וערכים נוספים המדגישים את ייחודו של האדם, במסגרת האזהרה לעדים.

האדם נברא יחידי כדי ללמד אותנו שכל אדם הוא כאילו עולם מלא. אם נהרג האדם הראשון, הרי שכל האנושות לא הייתה מתקיימת. לכן, מכל אדם ואדם נולדים צאצאים, והוא מקים עולם שלם, כמו כן כל אדם הוא מיוחד- בעל עולם פנימי עשיר.

עוד אנחנו לומדים על ערך השוויון, "שלא יאמר אדם מחברו- אבא גדול מאביך". כלומר כולנו צאצאים של אותו אב. כולם נולדו ונבראו מאותה האם, ואין הרבה אלוהויות. ייחודו של כל אדם מלמד גם על ייחודו של אלוהים, שהצליח לברוא בני אדם שווים ודומים זה לזה, אך עדיין כל אחד הוא יחיד ומיוחד. ולכן המסקנה שעל כל אדם לומר: "בשבילי נברא העולם"- אמירה הכוללת בתוכה הן את זכויותיו של האדם בעולם והן את חובותיו