מחשבת ישראל: האם יש דבר יקר מן החיים – פיקוח נפש דוחה את כל המצוות
מתוך: יהדות ומחשבת ישראל: סיכומים במחשבת ישראל
הסבר: הרמב"ם קובע כי המצוות ניתנו לאדם כדי לקיים אותן אך ערך החיים הוא ערך עליון ביהדות ולכן הוא חשוב יותר מקיום המצוות. הרמב"ם מביא שתי דוגמאות למצבים בהם אדם צריך לבחור בין קיום מצוות לבין החיים. מצב ראשון הוא כאשר גוי מכריח יהודי לעבור על המצוות ומאיים עליו במוות. מקרה שני הוא כאשר ישנו אדם חולה ועל מנת להרפא או לשרוד הוא חיי לעבור על אחת המצוות (כמו למשל אדם חולה מאוד ביום כיפור שחייב לשתות ולאכול כדי לשרוד). בשני המקרים רמב"ם קובע כי החיים חשובים יותר ולאדם אין בחירה, הוא חייב לעבור על המצוות כדי להמשיך לחיות. אדם שבוחר שלא לעבור על המצוות נחשב כאילו התאבד (מתחייב בחייו) והיחס למתאבד ביהדות הוא שלילי ביותר.
הביסוס לפסיקתו של הרמב"ם
על מנת לבסס את קביעתו הרמב"ם מביא מדרש של חז"ל שלוקחים קטע פסוק ונותנים לו משמעות נוספת אשר אינה קיימת בפסוק אם קוראים אותו בתוך ההקשר שלו ובמובנו הפשוט.
הרמב"ם לוקח את הפסוק "ושמרתם את חוקותיי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, אני ה'" (ויקרא י"ח, ה') ומביא מדרש של חז"ל אשר לוקחים את המילים "וחי בהם" מבודדים אותן משאר הפסוק וקובעים כי לפני שחשוב לקיים מצוות חשוב ערך החיים ולכן אם יש מצב של סתירה בין מצוות לחיים על האדם לבחור בחיים אפילו במחיר של עבירה על המצוות. ניתן לראות כי משמעות הפשט של המילים "וחי בהם" בתוך ההקשר של הפסוק אינה מתכוונת לכך ואפילו יש בהן כוונה הפוכה – שעל האדם לקיים את המצוות ולחיות לפיהן, אין בפסוק אזכור לחשיבות החיים ללא המצוות וניתן להסיק ממנו גם מסקנה הפוכה – שעדיף לאדם למות מאשר לחיות ללא מצוות. מכאן ניתן להבין כי חז"ל והרמב"ם ביקשו להעביר מסר ערכי לגבי קדושת החיים והשתמשו לשם כך בפסוק. אולי הם אפילו בחרו דווקא פסוק שניתן להבין ממנו מסקנה הפוכה על מנת להדגיש כי אין זו הכוונה של התורה ומי שמבין את הדברים כפשוטם טועה.
שאלות לדיון
- מה ההבדל בין המקרים שמביא הרמב"ם ומדוע חשוב להביא את שניהם? ההבדל המרכזי בין המקרים הוא שבמקרה הראשון מדובר בגוי שאונס יהודי לעבור על מצוות ואילו במקרה השני לא מעורב גוי או גורם חיצוני בהכרח לעבור על המצוות אלא מחלה שהיא דרך הטבע של חיי אדם. חשוב לציין את שני המקרים מכיוון שאדם עלול לטעות במהות של המקרה הראשון ולחשוב שיש כאן כניעה לגוי, או היתר לעבור על המצוות רק אם הגורם הוא גורם חיצוני ואילו במקרים של מחלה או זקנה שהם "טבעיים" יותר על האדם לקבל את גזר הדין ולמות תוך שמירה על המצוות. לעומת זאת אם היה מופיע רק המקרה השני היה יכול אדם לחשוב שבמקרה שגוי אונס יהודי לעבור על המצוות היהודי מחוייב להתנגד מתוך הגאווה היהודית והשמירה על כבוד אלוהים.
- הסבירו באמצעות ביסוסו של הרמב"ם להלכה את ההבדל בין פשט לדרש. פשט ודרש הן שתי דרכים של פרשנות לטקסט. פשט הוא מובנו הפשוט, המילולי של הפסוק. מה שכתוב בטקסט בצורה ברורה ואינו כולל השערות או תוספות של אנשים חיצוניים. לעומת זאת דרש זהו סוג של פירוש אשר תלוי בדרשן (באדם המפרש) מכיוון שהוא מביא לידי ביטוי את הרעיונות, העקרונות והתפיסות של אותו אדם והדרך שבה הוא יוצק אותם לטקסט או לחלקים ממנו. פירוש פשט יש אחד לכל טקסט, כל מי שקורא מבין את אותו פשט אבל פירושי דרש יש רבים כי כל אחד משתמש בטקסט כדי להעביר מסר אחר.
- במקום אחד מביא הרמב"ם נימוק להלכה זו: "וחי בהם: ולא שימות בהם. הרי למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם, אלא רחמים וחסד ושלום בעולם" (רמב"ם משנה תורה, הלכות שבת, פרק ב', ג'). לפי דבריו של הרמב"ם מטרתן של המצוות היא "רחמים וחסד ושלום בעולם" ולכן במידה ויש ניגוד בין עקרונות אלה לבין קיום מצוות על האדם לבחור בעקרונות שעומדים מאחורי המצוות ולאו דווקא במצוות עצמן. יש מטרה עליונה ואליה צריך לשאוף, גם אם המחיר הוא שינוי בדרך שבה משיגים את המטרה.
- האם נכון לומר כי התורה מתבטלת כאשר יש מצב של סכנת חיים לפי הרמב"ם? לא נכון לומר זאת מכיוון שלפי הרמב"ם אין התורה כוללת רק פרקטיקה של מצוות אלא קודם כל ערכי עליונים שאליהם יש לשאוף "רחמים וחסד ושלום בעולם" והמקרה שלפנינו מציג קונפליקט בין הערכים לבין המצוות בסיטואציה מסוימת. במקרה כזה יש לדבוק בערכים שהם החלק העליון של התורה ולכן אינם ביטוי לביטול התורה כלל.
- מדוע הרמב"ם קובע כי אדם שבוחר למות באחד המקרים אותם הוא מפרט נחשב כאילו התאבד (מתחייב בנפשו)? מדוע לא מתייחסים לאדם כזה כאל גיבור? אם היו מתייחסים אל אדם כזה כאל גיבור היה עובר מסר כפול, מצד אחד החיים חשובים מהמצוות ומצד שני מי שמוותר על החיים למען המצוות הוא גיבור. רמב"ם רוצה להעביר מסר אחיד וברור ולכן אדם שמוותר על חייו לטובת שמירה על מצוות אינו מוערך בעיניו אלא להיפך הוא נחשב כסוטה מהדרך הנכונה, כאדם שוויתר על חייו.