יחסו של זיגמונד פרויד לדת

יחסו של זיגמונד פרויד לדת

מתוך: אנתרופולוגיה של הדת

זיגמונד פרויד עסק בנושא של הדת במספר מאמרים ובהם המאמר "פעולות כפייתיות וטקסים דתיים" וספרו "התרבות והדת" ובתוכם המאמרים "אי נחת בתרבות" ו-"עתידה של אשליה" המתייחסים בין היתר לחיבור קודם שכתב פרויד ב-1912 בשם "טוטם וטאבו".

במאמר "אי נחת בתרבות" עוסק פרויד בשאלות הבאות: למה יש דת? למה הדת שורדת (בעולם מודרני)? מה הם המניעים הפסיכולוגיים שיצרו את האל? למה יש טקסים וירטואליים? איך נוצרה הדת?

מה הבעיה עבור פרויד עם שאלת הישרדות הדת דווקא בעולם המודרני?

שאלה הדת בעולם המודרני היא שונה בעבור פרויד מאשר השאלות האחרות. המודרני הוא עידן של הרציונאליות ועידן של המדע. יש קושי של הרציונאליות והמדע לדת- קושי של אמפיריות. הוא שואל איך אנו יודעים על הדת?

הוא מתווכח עם קטיגור. משהו מדעי בניגוד לדת אומר שאפשר בצורה מיידית להיווכח באמת או שקר. לעומת זאת, באמירה "אלוהים ברא את השמיים והארץ" לא ניתן להיווכח באותה צורה אמפירית.
לגבי עובדות אחרות, אנו סומכים על המון עובדות לגבי העולם. אז במה זה שונה מהדת? בעקרונות אנו יכולים להיווכח. צריך לבדוק מה התוקף של הדברים, חשוב לשאול איך אני יודע, כי על אף שאת רוב האמונות הבסיסיות של הדת לא ניתן להוכיח מבחינה רציונאלית, בני אדם מוכנים אף להקריב את נשמתם עבור אמונתם. עבור פרויד, הדבר מחריף את הבעיה, משום שאיך יכול להיות שבני אדם מודרניים שפועלים עפ"י רציונל מוכנים להתחייב כ"כ עבור איזושהי אמת שלא ניתן להוכיחה.

 פרויד בונה את התשובה לשאלה הזאת ע"י טענה שהדת היא שרידי התפתחות. ישנה התקדמות של הבנת העולם או של שליטת האדם במשאבי הטבע, שהולכת ומתפתחת משלב הפראיות לשלב הציביליזציה. פרויד מסתמך על טיילור ואומר כי ישנם שרידים של האמונה העתיקה הזו שנשארים עד היום. ע"מ להבין את הכוח מעבר לעובדה שיש עוד שרידים, יש פרינציפ אחד שפרויד דוגל בו והוא אופייני לראשית המאה ה-20: Ontogeny Recapitulates Phylogeny– שרשרת התהוות של מה שיש, חוזרת על התהוות של המין. כלומר, מה שהאנושות עברה חוזר על מה שהילד עובר, כשם שהילד עובר התפתחויות שונות בשלבים שונים של חייו, כך האנושות עוברת שלבים דומים בהתהוותה לאורך ההסטוריה. כאשר האדם הפרטי עובר במהלך הזמן במרוכז את התהליך שהאנושות עוברת במרוכז, אפשר להבין את ההסטוריה בדומה להתפתחות של ילד מתינוק למבוגר. בדומה לכך, אפשר להשתמש באנושות בשביל להבין את התפתחות הילד בחייו.

כמו שאדם מתפתח כך האנושות מתפתחת. פרויד לוקח את זה למקום המיוחד שלו בעזרת התיאוריות שלו על כיצד הילד מתפתח מתינוק למבוגר.

שלבי התפתחות הילד לפי פרויד: (ראה: המודל ההתפתחותי של פרויד)

1. השלב הנרקיסי- (נרקיסיסטי) התינוק לא מבחין בינו לבין האם והוא רואה עצמו כחלק מגופה, הכל מיועד לסיפוק צרכיו. לפי פרויד שלב זה משול לשלב המאגי (מוציא משהו מהפה, וכבר זה קורה- בהוקוס פוקוס).
2. השלב האדיפאלי(תסביך אדיפוס) הילד של פרויד הוא גבר- בשלב זה הילד והאב מתחרים על אהבת האם. הילד נמצא במצב שלא נותנים לו לינוק והוא מפחד מאביו, שמא יסרס אותו בתחרות על אהבת האם. הפתרון שהילד מוצא לכך- מזדהה עם האב וכתוצאה מכך מקבל אותו ויכול לאהוב את האם ככה. בשלב זה יש הכרה שהילד לא אחד עם האם ושיש לו אב מחוצה לו והוא מזדהה עם האב- דומה לשלב הדתי, שמתחיל ומקבל את ביטויו החזק ע"י אל אחד שהוא ממין זכר- אל האב. זוהי השלכה על אל האב.
   לפי פרויד, ככה היה המקור הראשון להתהוות הדת וכאשר בני אדם הגיעו לשלב המונותיאיסטי מאמונה באלים רבים- זו היתה חזרה למקורות של הדת ע"י ההכרה שהדת קודם כל באה לספק ביטחון, השלכה של כוחות הטבע- קודם אדם הפעיל בצורה מאגית, עכשיו יפעיל על אל אחד. זוהי דרגה של התקדמות. כלומר, כמו שהילד מתגבש לקראת העצמיות שלו במעבר מהשלב הנרקיסי לאדיפאלי, כך האדם מתקדם כאשר הוא מגיע מהשלב המאגי לשלב האמונה הדתית באל אחד, באל האב.
   למה לפי פרויד האמונה באל אחד היא לא רק שינוי בתהליך האנושי אלא התפתחות של המין האנושי? כאשר הילד מגיע להכרה שהוא לא אחד עם האל אלא שיש אב, אז זה עוזר לילד להתפתח משום שהוא מבין שהדרך לזכות באהבת האב היא לרצות אותו, לעשות כדבריו. מבחינה זו, ההזדהות עם האב- ההתפתחות הרעיונית היא קשורה לצרכים פסיכולוגיים מאוד בסיסיים של בני האדם. החיפוש הוא לסוג של הגנה.
   – עפ"י פרויד ממה אדם מחפש הגנה?
   1. טבע
   2. גורל- מוות
   3. בני אדם אחרים
   איך הדת מספקת את ההגנה משלושת הדברים האלו? 1. אלוהים שולט בטבע. 2. קיומו של העולם הבא או גלגול נשמות. אם סובלים- אז אומרים מסתורין דרכי האל. יש הסבר דתי לכל דבר. 3. אדם לאדם זאב מהתמונה של פרויד, אם לא תהיה תרבות ולא יהיו חוקים אז כל אחד יפגע באחר. לכן התרבות היא מערך חוקים שמרסן את האדם ובעצם האדם התרבותי מקריב חלק מהחופש שלו ע"מ לזכות במנת ביטחון. אם אדם פוגע בחברו אז הוא ייענש על כך ולכן צריך לחשוב פעמיים לפני זה.
   אם הדת מספקת מענה לחוסר הביטחון הקיומי של האדם למה פרויד לא מקבל את זה?
   1. משום שזה לא רציונאלי ועבור פרויד אין דבר שעומד בפני הרציונלי. הרציונאליות היא הערכה העליונה. האדם מחפש אמת, לא שמחה, זה היעוד שלו. התפקיד של בני האדם הוא קודם כל לגלות את האמת.
   2. מבחינת הטבע הוא לא רציונאלי כי יש לנו הסברים יותר טובים- המדע מספק לנו כלים יותר טובים להבנה ולאמת. יש חוסר התמודדות שגורמת לאדם להיתקע ולהוריד מערך החיים כאן בעולם הזה בשל הידיעה שזה סופני, ואין ציפיה לעולם הבא.
   3. אם התרבות היא עסקה טובה ואדם זוכה להגנה במידה ושומר עליה, אז למה לא לקבל את הדת בתור דבר שמגן? יש לפרויד שתי טענות בנוגע לכך: א. הדת לא כ"כ הצליחה בהיסטוריה. היו הרבה רציחות בשם הדת, הרבה עוול בשם הדת. ב. הוא מעמיד את המוסר על בסיס רעוע- לא תרצח כי אלוהים ציווה אותך, ואם אתה לא מאמין באלוהים? אז אפשר לרצוח?
   אלוהים מבקש דברים לא רציונאליים ובהתבסס עליהם מורכב כל המוסר שלנו.
   איך הדת שורדת?לא טוב שהיא שורדת, היא כולאת אותנו, גורמת לחוסר ערך, חוסר התמודדות וחוקים לא טובים וקושר את מה שטוב כמו ההגנה של התרבות באל לא רציונלי, לכן עדיף להשתית את המוסר על בסיס רציונלי, חברתי ולא על בסיס האמונה באל.
   
   "אי נחת בתרבות" – בחיבור השני של פרויד אודות דת הוא פונה לשאלה אחרת, דומה אבל שונה. מה זה הרגש האוקיאני? אפסות האדם. האם זה שונה במשהו ממה שרודולף אוטו מתאר? הרגש האוקיאני זה כאילו שאני חלק מכלל היקום. העולם החיצוני ואני כולנו אחד. האל של אוטו הוא אל מקראי. הכותב, סופר צרפתי של סוף המאה ה-19 שהתנסה בבודהיזם ומדיטציה, טוען שהוא חווה את החוויה שמעבר, שאיננה ניתנת להסברים פסיכולוגיים של השלכה של האב. קיומה של רוח בעולם לא ניתנת להתכחשות. הוא יודע כי זה קרה לו. הוא עונה כך: מה שאתה כותב על הדת הוא לא נכון ולא מושלם כי אני יודע שמקור הדת הוא איננו השלכה על האב, מוסדות שיגנו על האדם ויעניקו לו בטחון מפני הטבע ואחרים. לא כל זה מהות הדת אלא עיקרה היא החוויה הדתית ואני יודע כי אני חוויתי אותה. פרויד עונה שלמעשה הדת היא אשליה (ביטוי של הרצון והתשוקה) . התפתחות האדם, השלב האדיפאלי הוא שמסביר לנו את התחושות הדתיות של אבינו שבשמיים, ההשלכה של הפחדים על דמות אב עליון. ההרגשה שאני והעולם הוא אחד היא שריד לא של השלב האדיפאלי אלא של השלב הנרקסיסי, שעדיין בא לידי ביטוי בהתמזגות המיסטית עם העולם, אבל היא אשליה אומר פרויד, לא פחות מאשר ההשלכה על האב האוהב והעונש. היא אשליה אחרת שבאה משלב אחר שנשאר בתודעה האנושית גם כשאנחנו מתפתחים.
   אם כך איך נמדוד את אמיתות התיאוריה שלו? נאמת מול דברים אחרים בכוח ההסבר. אימות של התיאוריה הזו הרבה יותר קשה ולא מדעית במובן של מדעי הטבע. פרויד יגיד שהתיאוריות שלו הן תיאוריות מדעיות והדברים עמדו אחרי כך בפני ביקורות. כיום יתכן שהשפעתו הישירה של פרויד היא הרבה יותר נפוצה במדעי הרוח מאשר ממדעי הטבע. השאלות האלו על האם יש בפנינו תיאוריה מדעית שניתן להוכיחה או להפריכה? לפי הכלים של מדעי הטבע אז לא.
3. השלב של המבוגרים- מקביל באנושות לשלב המדעי.
   גם אם מדובר בחוויה הדתית, עדיין החוויה הדתית האוקיאנית היא לא מה שהופכת את הדת למעניינת בתור תופעה. מה שכן- זה הדברים שקשורים להענקת ביטחון לאדם והענקת לגיטימציה לחוקים תרבותיים שמרסנים את האדם.
   לפי פרויד, אם חברו הרגיש את זה, זה לא אומר שזה אמת גם כלפיו ולכן הוא חייב להסביר את זה רציונאלית.

אצל יונג מקור הדת קשורה לחוויות דתיות, אך החוויות הדתיות בונות על תת מודע קולקטיבי שקיים באנושות ורק בעזרת החיבור לכוח הדתי יהיה אפשר לפתח את החשיבה המדעית היצירתית של האדם, שאיננה באה ממקום הרציונאליות אלא ממקום אחר. לאדם באשר הוא יש דחף דתי- הדרך בה חושב על העולם היא ארכיטיפים- דומים לאורך הדורות. אם אתה תנסה כפי שפרויד מעודד אותנו, לסתום את מקורות היצירה והביטוי הדתיים האלו ולהגיד שמשום שאנו מבוגרים אנו חייבים להיעזר בהסברים מדעיים שיחליפו את האשליות הדתיות, זה יהיה כמו סכר שמונע את הכוחות הרוחניים שיש לאדם לזרום קדימה ואז הם יחתרו אחורה ויביאו את כל הלכלוך שבתת מודע לפני השטח. האדם יהיה זקוק מעצם טבעו למשהו שדומה לחוויה הדתית. אם המדע לא יכול להסביר הכל, בני אדם יעזבו את הכנסיות ויפנו לחוויות מיסטיות שיהללו את עצמם ויהפכו עצמם לאל (רעיון המוכר אצל ניטשה)