פול ויריליו (1932–2018), פילוסוף ואורבניסט צרפתי, הקדיש את חייו לשאלה פשוטה אך רדיקלית: איך המהירות מעצבת את החברה? בספרו הידוע מהירות ופוליטיקה (1977) הוא טבע את המושג דרומולוגיה – תורת המהירות. לטענתו, ההיסטוריה המודרנית אינה רק סדרה של אירועים פוליטיים או טכנולוגיים, אלא מסע מתמיד של האצה.

ויריליו טען שהכוח הפוליטי והצבאי לא נמדד רק באמצעים חומריים, אלא ביכולת לנוע מהר יותר – בצבא, בתקשורת, בתחבורה. מי ששולט במהירות, שולט במרחב ובתודעה. הרכבת, הטנק, המטוס – ובהמשך הטלוויזיה והאינטרנט – כולם אמצעים שמכוננים צורות חדשות של שליטה. עבורו, המודרניות היא קודם כול חברת האצה. ככל שהעולם נע מהר יותר, כך הוא מייצר גם עוצמות חדשות וגם פגיעויות חדשות. כל טכנולוגיה של מהירות מייצרת לא רק כוח אלא גם "תאונה" חדשה – הסיכון המובנה בה.

המהירות בעידן הדיגיטלי

כשחושבים על האינטרנט, רשתות חברתיות או בינה מלאכותית, אפשר להבין עד כמה רעיונותיו של ויריליו נבואיים. החדשות מתפשטות ברגע, כסף זורם בלחיצת כפתור, והחלטות פוליטיות מתקבלות תחת לחץ הזמן המואץ. במילים אחרות – הזמן הופך להיות הנשק האמיתי. אפילו חיי היומיום שלנו כפופים לדרומולוגיה: תחושת "FOMO", תרבות המיידיות, העבודה מסביב לשעון – כל אלה ביטויים של עולם שבו מהירות שווה כוח.

ויריליו לא היה מתנגד טכנולוגיה עיוור; הוא הבין את עוצמתה אך ביקש לחשוף את מחיריה. לדעתו, עלינו להכיר בכך שכל האצה נושאת בחובה גם "תאונה" חדשה – תאונת דרכים, משבר כלכלי פתאומי, קריסת מערכות תקשורת, או פשוט שחיקה אנושית. כיום היה ויריליו שואל אותנו: לפני שאנחנו מהללים את מהירות החדשנות, עלינו לשאול – מה התאונה שהיא מייצרת? האם אנחנו שולטים במהירות, או שהיא שולטת בנו?

ויריליו הציע נקודת מבט חדה: מי ששולט במהירות – שולט בעולם. אבל שליטה זו תמיד שברירית, כי כל האצה טומנת בחובה גם קריסה אפשרית.