המדינה אצל קרל מרקס

קרל מרקס כידוע נטה לראות את ההיסטוריה כנעה ומתפתחת סביב קונפליקטים מעמדיים שהיו ביסודם חומריים וכלכליים, והשאלה הנשאלת היא מה מקומם ותפקידם של המוסדות הפוליטיים והמדיניים בדינמיקה הזו? מרקס היה מהפכני למדי בתשובתו לשאלה זו, ובעוד שתורות מסורתיות כמו זו של אפלטון וההוגים הליברלים ראו במדינה כיישות שנועדה לשרת את הכלל, מרקס סבור כי המדינה היא בדיוק ההפך. קרל מרקס רואה את המדינה בתור אמצעי של המעמד השליט לכפות את האינטרסים שלו על כלל החברה. המדינה משליטה את הסדר בראש ובראשונה על ידי חוקים וענישה שמגינים על הקפיטליסט מפני הפועל ומונעים ממנו להתקומם. מכיוון שכל מדינה חולקת את המאפיינים הללו, מרקס סבור כי "לפועלים אין מולדת" (ולכן "פועלי כל העולם התאחדו") והאינטרס של כולם הוא בינלאומי (ולשם כך יוסד האינטנציונל שבראשו עמד מרקס). עידן המהפכות הלאומיות שאפיין את תקופתו של מרקס נתפס על ידיו כניסיון למנוע מהפועלים לשנות את הסדר החברתי הקפיטליסטי תוך העמדת מצג שווא של שותפות בין הקפיטליסטים והפרולטרים.

אך השליטה של המדינה במעמד הפועלים על פי מרקס לא מסתכמת רק בדיכוי פיזי. בהתאם לתפיסה הדיאליקטית והמטריאליסטית של מרקס, הוא הבחין בין בסיס (אמצעי הייצור ויחסי הייצור) ובין בניין על (התרבות, האידיאולוגיה, הפוליטיקה, החינוך וכיוצא בזה). כל שינו באמצעי הייצור גורר שינוי ביחסי הייצור שמפיל את בניין העל ויוצר מציאות חדשה. לכל אמצעי ייצור יש צורת ייצור ותפיסה אידיאולוגית שמתאימה להם.  כך למשל לקפיטליזם מתאימה הדמוקרטיה שמאפשרת ציבור שחופשי לנוע בין עבודות ובעיקר לצרוך.

בכדי לבסס את טענתו כי בכל פעם שמשתנה הכלכלה משתנים גם יחסי המדינה משתמש מרקס בהגותו של פרדיריך הגל הסבור כי ההיסטוריה מתקיימת תוך שינוי עד לקץ ההיסטוריה, אך בניגוד לאידיאליזם של הגל מרקס סבור כי ההסבר לשינוי הוא מטריאליסטי וטמון בהתפתחות כלכלית וטכנולוגית. כל צורה של אמצעי ייצור וייחסי ייצור פועלת עד שהיא ממצה את עצמה ומוחלפת על ידי אחרת (מזכיר במשהו את תפיסת הפרדיגמה של תומס קון). הצורה החדשה עומדת בסתירה עם המדינה ולכן בניין העל קורס ונוצרים ערכים, חוקים והסדרים חדשים. מרקס מביא כדוגמה את המהפכה הצרפתית בה הקפיטליזם כבר הבשיל אך המדינה התנהלה על פי חוקים פיאודליים ונוצרה סתירה שהובילה למהפכה ושינוי החקיקה לטובת כלכלה קפיטליסטית ודמוקרטית. אנחנו יודעים כי שינוי מתקרב, לפי מרקס, כאשר פורץ משבר כלכלי, והמנצח בכל מאבק מעמדי כזה הוא זה שיקדם את הכלכלה והאינטרסים של החזקים.

הבסיס לתפיסה הזו של מרקס הוא הדיאליקטיקה שאף אותה הוא ירש מפרדריך הגל. דיאלקטיקה היא תהליך שבו לכל תזה קמה אנטיתזה עד שלבסוף יוצרות השתיים סינתזה.

לדעתו (והצעתו) של מרקס השלב הסופי הוא החלפת הכלכלה החופשית בכלכלה מתוכננת בה הבעלות על אמצעי הייצור היא בידי כלל החברה. מעמד הפועלים הוא זה שיש לו אינטרס בביטול הבעלות הפרטית ועל כן הוא זה שיביא את המהפכה של מרקס. בשל הניצול הבורגני של הקפיטליזם הולך מעמד הפועלים ומתארגן וצובר כוח ועל הבורגנות "מייצרת קודם כל את קברנה שלה"

מבוא לפילוסופיה פוליטית

בודהה על כך ששום דבר אינו קבוע

בודהה על איך נוכל להשתחרר מהסבל של חיינו אם רק נצליח להבין ששום דבר הוא לא קבוע ושהכל משתנה ונגמר, כולל אנחנו

עוד דברים מעניינים: