שיטת בחירות יחסית היא שיטת בחירות למוסדות שלטון מרובי משתתפים (דוגמת פרלמנט) המנסה להבטיח התאמה בין מספר הקולות ואחוז הייצוג באופן המתבסס בעיקר על קבוצות נבחרים (דהיינו מפלגות) ולא על מועמדים ספציפיים. בשיטה זו מצביע הבוחר בעבור רשימת מתמודדים המקבלת ייצוג במוסד השלטוני בהתאם לתמיכת האוכלוסייה בה, להבדיל מ"המנצח לוקח הכל" בשיטה הרובנית. היישום של שיטת בחירות יחסית יכול להשתנות בתחומי החלוקה לאזורי בחירה (אם בכלל), אופן חישוב המושבים, מדרגי הייצוג, אחוז החסימה וכן יכולת בחירה פרסונלית (קרי, אם ניתן להשפיע על זהות הנציגים או רק על כוחה של מפלגתם). שיטת הבחירות היחסית מגדילה את הסיכוי של קבוצות מיעוט להיות מיוצגת ושל קולות שוליים בחברה לבוא לידי ביטוי, מחייבת נבחרים בדין וחשבון כלפי מערכות מפלגתיות שיכולות לשמש כמתווכחות בינו ובין הציבור וכן מפחיתה במידת מה את כוחם של הדמגוגיה והפופוליזם במערכת הבחירות. מאידך, שיטת בחירות יחסית עלולה לערער את יציבות השלטון בשל ריבוי מפלגות קטנות, חשבונאות פוליטית וכן מיעוט או חוסר יכולת להשפיע על זהות הנציגים.
