מונחים בפסיכולוגיה: דכאון דו-קוטבי
הגדרה: דכאון דו-קוטבי – מאניה דפרסיה. מאופיינת במהלך גלי, שהחולה עובר בו ממצב דיכאוני למצב מאני. לפני או אחרי האפיזודה הדיכאונית מתרחשת אפיזודה מאנית. המצב המאני הוא תמונת ראי למצב הדיכאוני – ההפך המושלם. במצב המאני מבחינה רגשית החולה נמצא במצב רוח מרומם, מפגין עליצות ואופוריה. לעיתים קרובות מתחלפת העליצות ברוגז ובכעס. מבחינה קוגניטיבית החולה מאמין שיש לו יכולות בלתי מציאותיות – אבדן בוחן המציאות – מחשבות גדולת. מבחינת מוטיבציה מידת הפעילות מתגברת מאד ויש עלייה באנרגיה. מבחינה פיזיולוגית ממעיט החולה לאכול ולישון. עפ"י הגישה הביו-רפואית הבסיס להפרעה זאת הוא ביולוגי וניתן לטפל בהפרעה באמצעות תרופות – לתיום. עפ"י הגישה הפסיכואנליטית השלב המאני הוא ביטוי להגנה מפני הדיכאון, והטיפול בו הוא תהליך של שינוי אישיות, מציאת דרך לפורקן בריא של האנרגיה היצרית המופנית כלפי ה-אני. עפ"י הגישה הביהייביוריסטית מקור ההתנהגות הוא בהתניות שגויות או בהעדר חיזוקים חיוביים. הטיפול ההתנהגותי בדיכאון הוא להגביר את הפעילות של המטופל ע"י הגברת חוזקו האישי ובניית מערכת תומכת סביבתית. עפ"י הגישה הקוגניטיבית מקור הדיכאון הוא בדפוסי מחשבה מוטעים המובילים להפרעות נפשיות. הטיפול הוא איתור הכשל הלוגי, זיהוי המחשבה המוטעית והחלפתה במחשבה נכונה יותר.
חזרה אל: רשימת מושגים בפסיכולוגיה
