מונחים בפסיכולוגיה: הפרעה פוסט טראומטית
הגדרה: הפרעה פוסט טראומטית – מקורה של ההפרעה באירוע טראומטי שחווה האדם הלוקה בהפרעה. האירוע יכול להיות ממקור טבעי או אנושי. להפרעה ארבעה מאפניינים עיקריים: (1) האדם הופך להיות שווה נפש לעולם הסובב אותו. הוא מאבד עניין בעיסוקיו שעד לטראומה היו חשובים לו ומתרחק מסביבתו ומגלה אדישות לעתיד. (2) האדם חווה שוב ושוב את החוויה הטראומטית בזכרונו ובחלומותיו. (3) האדם חש חרדה המתבטאת בעוררות ודריכות מופרזת, זהירות, קשיים בריכוז, בשינה ובזיכרון, או נוטה לתגובות זעם פתאומיות. (4) האדם נמנע בעקביות מגירויים המקושרים בדרך כלשהי לחוויה הטראומטית, ומגיב בחרדה אל מול גירויים או רמזים לגירויים מסוג זה. שחזור הטראומה והחרדה המתלווה אליה מחבלים ביכולת התפקוד של האדם הסובל מהפרעת דחק פוסט טראומטית ופוגמים בקשריו עם סביבתו. עקבות הטראומה נותרים שנים לאחר האירוע ותהליך ההחלמה ממושך. נטיית הסביבה לסובל מטראומה זאת היא לייעץ לו לשכוח מהמקרה. וזוהי נטיה מוטיעת מיסודה. בעת הטיפול בנפגעי הפרעת דחק פוסט טראומטית צריך לקחת בחשבון שני גורמים- הגורם הפסיכולוגי של האדם לפני הטראומה ומבנה האישיות שלו כרמז מטרים לסיכויי החלמתו. ואת הרווחה המשני שמפיק האדם ממצבו בעקבות הטראומה ולפיכך האינטרס שלו בהארכת משך הסימפטומים.
חזרה אל: רשימת מושגים בפסיכולוגיה
