תולדות המוסיקה המערבית: קלוד דביסי
הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה…
קלוד דביסי 1862-1928
אחד המלחינים החשובים ביותר שקמו לצרפת, אם לא החשוב מכולם. השפעתו על תולדות המוסיקה המערבית במאה ה-20 עצומה.
מכונה "אימפרסיוניסט", תואר שהוצמד לאסכולה בציור שפרחה החל מ- 1880 ונציגה הבולט היה קלוד מונה. מילון וובסטר מגדיר אימפרסיוניזם במוסיקה כך:
סגנון הלחנה שנועד ליצור התרשמויות תיאוריות בעזרת עירור מצבי רוח ודרך הרמוניות וגוונים עשירים ומגוונים.
מכאן משתמע שאימפרסיוניזם הוא מוסיקה תוכניתית. השוני מהתוכניתיות של המאה ה-19 הוא בכך שהאימפרסיוניזם יוצר אווירה ומצב רוח ולא מנפיק רגשות. זוהי אמנות של UNDERSTATEMENT. כמו כן יש שימוש בצבע, מלודיה, הרמוניה, ריתמוס, וצורה כך שהמוסיקה הצרפתית הינה שונה מהגרמנית באופן מהותי.
כמה תופעות מעניינות במוסיקה של דביסי:
- הצבע נובע לא רק מתזמור כי אם, ובעיקר משפה הרמונית וצלילית מאוד מיוחדת
- המנגינות תכופות קצרות, בנויות ממוטיבים והצירופים השונים שלהם יוצרים פסיפס של יצירות מוסיקליות לא רגילות, לא סדורות
- סולמות פנטטוניים, טונים שלמים ומודוסים
- הרמוניות המאבדות את הפונקציונאליות שלהן (שני האחרונים מהווים אבן יסוד בשפה מוסיקלית החדשה)
- הריתמוס הוא אלסטי ונעלמת העריצות של הפעימה
- האקורדים אינם מסודרים לשם יצירת פרזה באמצעות יצירת מתח והרפיה
- הסטרוקטורה מעוצבת ע"י הצבעים של האקורדים או ע"י עיצוב המנגינה
- מרכזים טונליים נוצרים באמצעות נקודת עוגב, או חזרה אל אקורדים בסיסיים של סולם
- שימוש רב בספט- או נונה כורדים תכופות בתוספת צלילים זרים, לעיתים משולשים, מוגדלים או אקורדים לא שגרתיים בנויים על קוורטות או סקונדות
- שימוש נרחב בפדל מטשטש גם הוא את ההרמוניה
- רצף של אקורדים בתנועה מקבילה בסגנון האורגנום גם הוא שכיח
יצירות לתזמורת: מנחת הפאון לפי פואמה של מאלארמה (1894), נוקטורנים (1899), הים (1905). התזמור כמו גם הכתיבה לפסנתר – מותאם לרעיון המוסיקלי. האופרה פליאס ומליסאנד לפי מטרלינק (1902) ניחנה בהרמוניות מוזרות, תכופות מודאליות, והבעה מאופקת. הקולות נעים ברצי'טטיבים ונתמכים ע"י התזמורת.
השפעות: מלחינים כסן סאנס וסזאר פרנק מהווים רקע קרוב אך ציירים ואנשי עט בני תקופתו העסיקו את דביסי לא פחות. אקזוטיציזם חודר למוסיקה שלו בעקבות בתערוכה ב-1899 וכן מוסיקה ספרדית ואמריקאית. קרבתו של דביסי לשופן (למד אצל תלמידתו) מתבטאת בדקויות ההרמוניות והפסנתרניות.
עולמו המוסיקלי של דביסי סולל את הדרך להתהוות שפה חדשה שמלחינים רבים אימצו והפליגו באמצעותה למחוזות חדשים. כמעט כל מלחין אחריו, בדרך זו או אחרת הושפע ממנו: ראוול, סקריאבין, דה פיה, , ברטוק, סטרווינסקי יאנאצ'ק ועוד. ומאוחר יותר: מסיאן, ג'ורג' קראמב, ועוד רבים אחרים.